תא"מ 35242-05-15 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.התובעת הגישה תביעת שיבוב כנגד הנתבעים בטענה, כי בתאריך 10/10/14, באזור פולג בנתניה, בלמה נהגת הרכב המבוטח על ידה את רכבה בשל רכב שלפניה, שחצה את נתיב נסיעתה, ואו אז פגע רכב, המבוטח על ידי הנתבעת 1, והנהוג בידי הנתבע 2, בחלקו האחורי של רכבה כתוצאה מאי שמירת מרחק וגרם לרכב לנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי המצורפת לכתב התביעה.

2.הנתבעים טוענים, כי נסיבות התאונה התרחשו באופן הבא: ביום 12/10/14 בשעה 13:00 לערך, ברח' גיבורי ישראל בנתניה, עת נסע רכב הנתבעים בנתיבו, בכביש בעל שני נתיבים לנסיעה ישר ונתיב נוסף לפניה ימינה לכניסה לחניון, הבחין לפתע כי רכב התובעת בלם בפתאומיות עקב רכב נוסף אשר נסע לפניו וחסם את דרכו, ומשכך, וחרף נסיונותיו של נהג רכב הנתבעים לסטות את רכבו שמאלה על מנת למנוע את התאונה, התרחשה התאונה הבלתי נמנעת.

בהודעה לצד השלישי נטען, כי רכב הצד השלישי נסע לפני נהג התובעת וחסם את דרכו והביא בכך לקרות התאונה, ומכאן, שככל שהנתבעים יחויבו בפיצוי התובעת, יהא על הצד השלישי לשפותם על מלוא סכום הנזקים שיחויבו בהם.

3.הצד השלישי טוען, כי אין כל אסמכתא כי רכב הצד השלישי היה מעורב באירוע התאונה דנן. המדובר במקרה קלאסי של פגיעה מאחור ברכב התובעת לאור אי שמירת מרחק על ידי רכב הנתבעים, ולפיכך מלוא האחריות לתאונה מוטלת על רכב הנתבעים ועליהם בלבד.

דיון והכרעה 

4.לאחר ששמעתי את עדויות נהגת רכב התובעת ונהג רכב הנתבעים, מצאתי לקבל את התביעה כנגד הנתבעים ולדחות את ההודעה לצד שלישי, מן הטעמים שיפורטו להלן.

5.אין מחלוקת בין הצדדים, כי נהגת רכב התובעת נאלצה לבלום את רכבה נוכח חציית נתיב נסיעתה על ידי רכב אחר, וכי רכב הנתבעים פגע ברכבה מאחור לאחר בלימת רכבה. מכאן, שהאחריות לפגיעה מאחור מוטלת על כתפי נהג הנתבעים, אשר לא שמר על מרחק כדין בין רכבו לבין רכב התובעת, שנסע לפניו, ובכך גרם לתאונה ולנזקים ברכב התובעת.

6.טענת הנתבעים, כי היה זה רכב הצד השלישי אשר בעת חציית הנתיב הביא לבלימת רכב התובעת ולקרות התאונה, אין לה על מה להסתמך, שכן, אף אם היה זה רכב הצד השלישי אשר חצה את נתיב נסיעת רכב התובעת והביא לבלימתה הפתאומית, אין בעובדה זו כדי להצדיק אי שמירת מרחק של רכב הנתבעים מרכב התובעת בהיותו בנסיעה מאחור, ולפיכך, הפגיעה מאחור הינה באחריותו הבלעדית של רכב הנתבעים, שהרי אילו זה שמר על מרחק מתאים מרכב התובעת - לא היתה מתרחשת התאונה כלל, ואין זו אלא הסיבה המכרעת לקרות התאונה, בהתאם לקבוע בהוראת סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין.

7.יתר על כן, טענת הנתבעים באשר להיות רכב הצד השלישי כרכב אשר גרם לבלימת רכב התובעת לא הוכחה על ידי הנתבעים. והרי חובת ההוכחה בעניין זה שבין הנתבעים לבין הצד השלישי חלה על הנתבעים, ואלו נמנעו מלזמן לדיון את אחיינה של נהגת התובעת, אשר לטענתה רשם את מספר רכב הצד השלישי. אף נהג רכב הנתבעים לא הבחין במספר הרכב ואין כל וודאות באשר למספרו של רכב זה או להיותו בבעלות הצד השלישי אלא אך הסתמכות על טענה עלומה של מי שלא הובא לעדות בעניין. במצב דברים זה, אין לבית המשפט אלא מה שהובא בפניו, ובאין עמידה בנטל ההוכחה מצד הנתבעים אין כל משמעות לחוסר הבאת ראיות אחרות מטעם הצד השלישי.