תא"מ 35227-03-14 ש. שלמה רכב בע"מ ואח' נ' עיריית רמת גן ואח'

1.בפניי תביעה בסדר דין מהיר, שהוגשה כנגד הנתבעת בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת מפגיעה באי תנועה שבכביש, ועל סך של 38,441 ₪, נכון ליום הגשת התביעה.

2.הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה, וכן הודעה לצד שלישי, היא חברת נתיבי איילון בע"מ, אך במהלך דיון ההוכחות החליטה לבקש את מחיקתה מתביעה זו, וזו אכן נמחקה, כאמור בהחלטתי בפרוטוקול הדיון מיום 10/7/16. לפיכך, נותרה המחלוקת המקורית שבין התובעת לנתבעת על כנה ועיקרה אחריות הנתבעת ברשלנות לנזקי התובעת, לפי דיני הנזיקין.

טענות הצדדים

3.לטענת התובעת, ביום 17/1/2013 נסע הרכב למגרש החניה האחורי של קניון איילון, הממוקם ליד איצטדיון רמת גן, בכביש בעל שני נתיבים, כאשר רכבה בנתיב הימיני בנסיעה ישר. כעבור כמה מטרים נפגע הרכב על ידי שני מפרצים שהיו ממוקמים על נתיב הנסיעה ללא סימון, ללא תמרור אזהרה וללא תאורה. בעקבות המפגע, פנתה נהגת התובעת לנתבעת, אך זו התנערה מצידה מחבות. אולם, כמה ימים לאחר מכן, תיקנה הנתבעת את המפגע וסימנה אותו באופן ברור באדום לבן.

4.לטענת הנתבעת, התאונה ארעה בתוך שטח החניה של קניון איילון, דבר המחייב נהיגה בזהירות מוגברת, וכי זו נגרמה באשמתה של נהגת רכב התובעת אשר נסעה במהירות גבוהה מבלי להתאים עצמה לתנאי השטח. כן נטען, כי המקום מואר ולא היה בו כל מכשול. לחילופין, טענה הנתבעת, כי חברת נתיבי איילון היתה זו שאחראית על הכנת הסדרי התנועה במקום, ומכוחה אף הוגשה ההודעה לצד השלישי, אשר כאמור לעיל נמחקה במהלך הדיון.

דיון והכרעה

חובת זהירות מושגית

5.השאלה הצריכה הכרעה בתביעה זו הינה: האם הנתבעת התרשלה כלפי התובעת התרשלות שמכוחה תחוב היא בתשלום הנזק הנתבע? שאלת האחריות בנזיקין מצריכה בחינתם של יסודות האחריות בעוולת הרשלנות, הקבועים בסעיף 35 לפקודת הנזיקין. אין ספק, במקרה שלפנינו, כי הנתבעת חבה חובת זהירות מושגית כלפי התובעת וכלפי כל אדם הנע בדרך שבתחום אחריותה, ונראה כי אדם סביר יכול היה וצריך היה לצפות את התרחשות הנזק, באופן עקרוני, באשר הכביש המדובר בו קרתה התאונה והנזק לרכב התובעת הינו בתחומי אחריותה של הנתבעת כרשות מקומית, וככזו, מחויבת היא לתקינותם ותחזוקתם התקנית והראויה של כבישיה, ועל כך אין מחלוקת.

חובת זהירות קונקרטית

6.אך האם הנתבעת חבה גם בחובת זהירות קונקרטית? האם אדם סביר יכול היה וצריך היה לצפות את התרחשות הנזק המסוים שנגרם בנסיבות המקרה הספציפי? לדידי, התשובה לכך הינה בחיוב. קיומה של חובת זהירות קונקרטית הינה רק ביחס לסיכונים בלתי סבירים, שהינם בלתי טבעיים ובלתי רגילים לפעילות אנוש מקובלת, ואילו, אין חובת זהירות זו מתגבשת ביחס לסיכונים סבירים. במקרה דנן, נהגה הנהגת ברכב התובעת לאורך מסלול נסיעה בלתי מסומן ובחרה להתמיד בנסיעה ישרה לאחר פניה ימינה לאורך המסלול שלכל אורכו סומן מימינו באבני שפה בצבעי אדום לבן, כשבסיומו ניצב כחוסם אי תנועה בנוי מאותם אבני שפה באותם הצבעים. שאלת סבירותה של התנהגות הנתבעת שכביש זה מצוי בתחומי תחזוקתה, נקבעת בהתאם לנסיבות העניין. שהרי, אילו היתה הנתבעת טוענת כי אין המדובר בנתיב נסיעה, כפי שהיה כן בעבר כנתיב ששימש בפועל לחניות מקבילות לאבן השפה, אזי היתה עמדה זו אפשרית כסבירה ומקובלת, ועל התובעת היה להוכיח כי המדובר בתכנון לקוי ובלתי סביר. אלא, שמסתבר כי הנתבעת מודה בעצמה, כי במסגרת עבודות שביצעה במקום בעבר חברת נתיבי איילון, סומנו אבני השפה באדום לבן והכביש הפך לנתיב נסיעה מבלי לתת את הדעת על הכוונה במקום כשנתיב הנסיעה מסתיים ב"אוזן" ששימש בעבר לתיחום מפרץ החניה, כאמור במכתבה מיום 9/6/13 של אינג' פרנצסקה לביא, ס/מנהל מחלקת דרכים ותנועה בנתבעת, אשר צורף כנספח לכתב הגנתה. בנסיבות אלו, מודה הנתבעת כי ייעודו של הכביש לא היה לחניה, כי אם שונה לנתיב נסיעה, אלא שלא נתנה היא את הדעת על הכוונת התנועה עם השינוי ביעוד הנתיב נוכח קיומו של אי תנועה חוסם בסיומו. מכאן, שברור כי הנתבעת יכלה וצריכה היתה לצפות את התרחשות הנזק לרכבים הנוסעים בכביש בלתי מסומן כראוי. לא זו בלבד, אלא שהנתבעת אף תיקנה את המפגע הבטיחותי נוכח פנייה של קניון איילון וסימנה בחיצים את המעבר מהנתיב הימני לשמאלי תוך בניית ערוגה אלכסונית עם אבני השפה בסיומו של הנתיב. לפיכך, אין עוד ספק באשר לחובת הזהירות הקונקרטית שהיתה מוטלת על הנתבעת במקרה זה.