תא"מ 35087-04-16 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית אליכין

לפניי תביעת שיבוב בגין נזקי רכוש לרכב עקב הצפה.

לטענת התובעת, בעת שהרכב המבוטח חנה לצד מדרכה ברחוב הרימון המצוי בתחום השיפוט של הנתבעת, הוצף הרחוב עקב גשם, וכתוצאה מכך נגרמו לרכב נזקים המפורטים בדו"ח השמאי. לטענת התובעת, הנזק נגרם עקב רשלנות התובעת, בשל היעדר תחזוקה תקינה של מערכת הניקוז ברחוב.

הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה קיומו של אירוע חריג כלשהו, וטענה כי ברחוב הרימון מעולם לא הייתה כל הצפה ולא נגרמו נזקים לכלי רכב. לחילופין, נטען כי גם אם היתה הצפה, היא תוצאה של אסון טבע וכוח עליון, ולמועצה לא היתה שליטה עליו. כמו כן, לטענת הנתבעת יש לייחס אשם תורם לנהגת התובעת, וכן הוכחשו הנזקים שנגרמו.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וטענותיהם, ובחנתי את החומר שהוגש לבית המשפט, מצאתי כי דין התביעה להתקבל במלואה.

התביעה נתמכה בין הייתר בדו"ח חקירה שאליו צורפו תצלומים מזמן אמת. בתצלומים נחזה הרחוב כשהוא מוצף במים, ומכונית התובעת נמצאת ברחוב כשהמים מגיעים עד לכמחצית הגלגל הקדמי. הרכב בתצלום נמצא במרכז הרחוב, לאחר שהרכב נדחף לשם מצד הכביש על ידי עוברי אורח שסייעו לנהגת התובעת, וזאת כפי שהובהר בעדות הנהגת ובסרטון שבו ניתן להבחין בדחיפת הרכב למרכז הרחוב. ראיה זו, בשילוב עדות הנהגת ואחותה שהיתה עמה במקום, מפריכה באופן חד משמעי את טענת ההגנה של הנתבעת שלפיה לא היתה כל הצפה ברחוב הרימון.

נטל השכנוע להוכחת רשלנות מוטל על כתפי התובעת. עם זאת, די בתמונת הרחוב המוצף, המעידה על הצפה משמעותית ולא שגרתית, המכסה את כל הרחוב עד לגובה המדרכה, כדי להעביר לשכמי הנתבעת את נטל הבאת הראיות כדי להראות היעדר רשלנות (די למועצה שתביא ראיות שיאזנו את משקל הראיות). יש לזכור כי הראיות לעניין זה מצויות בידי המועצה ולא בידי התובעת, ומכאן די בנטל ראיות ראשוני נמוך יחסית כדי להעביר לשכם המועצה את נטל הבאת הראיות. בכלל זה, היה על המועצה להראות כי היא מבצעת ברחוב עבודות תחזוקה שוטפות כגון ניקוי הניקוזים, ולחילופין או בנוסף, ראיות לכך שהתקיים אירוע של גשם חריג שלא היה צורך לצפותו ולהיערך אליו היערכות מיוחדת. המועצה לא עמדה בנטל זה. בכתב ההגנה כלל לא נטען שהמועצה מבצעת עבודות תחזוקה שוטפות למערכת הניקוז, ולא הובאו כל נתונים לעניין זה. בעדות נציג המועצה, המשמש מזכיר המועצה וגזבר, נטען אמנם, במענה לשאלות בית המשפט, שמתבצעות עבודות תחזוקה לפני כל חורף, אולם גם הוסבר כי קיים מנהל לאגף התחזוקה וכי קיימים כתבי כמויות לקבלנים היכולים להעיד על ביצוע העבודות. בהיעדר צירוף של כל אסמכתא לביצוע העבודות, ובהיעדר מתן עדות של הגורם האחראי במועצה על ביצוע העבודות, לא מצאתי כי יש בעדות המזכיר כדי לאזן את המשקל הראייתי של תצלומי הרחוב המוצף לעניין סוגיית הוכחת רשלנות הנתבעת. גם את הטענה לאירוע גשם חריג שגרם להצפה לא ניתן לקבל. מעבר לכך שמדובר בטענה עובדתית חלופית שאין להעלותה (שכן נטען שלא התרחשה כביכול כל הצפה) הרי שלא הובאה כל אסמכתא לטענה ובפרט חוות דעת מטראולוגית.

גם הטענה לאשם תורם של נהגת התובעת אינה מבוססת, כאשר כאן נטל השכנוע מוטל על כתפי הנתבעת. לא ברור האם נהגת התובעת חנתה ב"אדום לבן" אולם גם אם כך הדבר, אין בעבירת תנועה זו (שלא הוכחה) כדי להגדיל את הסיכון להצפה ולכן היא אינה רלבנטית לעניין הנזק שנגרם לרכב. גם לא הוכחה כל התנהלות בלתי סבירה אחרת מצד נהגת התובעת.

לבסוף, לעניין הנזק, ב"כ הנתבעת העלה טענות שונות שלפיהן לא ייתכן שהנזק נגרם כתוצאה מהצפה, והוא הצביע בין הייתר על כך שתמונה נחזים המים כמגיעים למרכז הגלגל ובנוסף כי מדובר ברכב ישן. ברם, כאמור לעיל, הרכב הוזז ממקומו ולא ברור מהתמונה להיכן הגיעו המים בעת שהוצף. כמו כן, הנתבעת לא ביקשה לזמן את השמאי ולחקור אותו על חוות דעתו ואף לא ביקשה לבדוק את הרכב ולהגיש חוות דעת נגדית. בנסיבות אלה, יש לדחות גם את טענות הנתבעת לעניין הנזק, ודי בחוות דעת השמאית מטעם התובעת כדי להוכיחו.

סוף דבר: דין התביעה להתקבל במלואה. הנתבעת תשלם לתובעת את מלוא נזקיה בסך 9,622 ₪, בצירוף מלוא האגרה בכפוף להמצאת הוכחת תשלום מידי התובעת (על התובעת להשלים את תשלום המחצית השניה של האגרה, לאלתר), בצירוף שכ"ט העדים בסך 900 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪. לא מצאתי לחייב את המועצה בהחזר שכר העדים כפי שנפסק בישיבה הקודמת, מאחר שדובר בישיבה מקדמית שלא היה חובה לזמן אליה את העדים.