תא"מ 34995-06-15 כהן נ' עיריית נהריה ואח'

בפני תביעת התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו את הסך של 30,000 ₪, כאשר בהתאם לכותרת כתב התביעה התובע הכתיר תביעתו כתביעה "להשבת תשלום ביתר שנעשה בחוסר סמכות, תוך עשית עושר שלא במשפט בדרך אי חוקית ביודעין, רשלנות, התעמרות, הטרדה, השפלה, פגיעה בכבוד התובע לאורך שנים לא לצורך. בנוסף לחייב מנהלת ארנונה לתת מידע מפורט איך חושב גודל הדירה לעניין הארנונה על פי חוק".

הנתבעים, שהם העיריה ומנהלת מחלקת הארנונה בעיריה במועדים הרלבנטיים, מבקשים לסלק את התביעה על הסף וזאת מ-3 טעמים: הראשון, קיומו של מעשה בית דין; השני, הגשת תובענה שלא בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי שכן המדובר בתביעה על סך 30,000 ₪ אשר לא הוגשה בהתאם להוראות החלות על תביעה בסדר דין מהיר; השלישי , חוסר סמכות עניינית. ביחס לנתבעת 2 נטען בנוסף לטענות המפורטות לעיל כי יש לסלק את התביעה גם מחמת העדר יריבות בינה לבין התובע.

כפי שניתן ללמוד מעיון בתביעה תביעת התובע מושתתת על עילה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979, וכן על עילה נזיקית (רשלנות או מעשה מכוון) ובה הוא עותר לחייב את הנתבעים להשיב לו תשלום ארנונה שנגבה ממנו ביתר ובחוסר סמכות, כך לטענתו, בסך כולל של כ-4,000 ש"ח. כן מבקש התובע לחייב את הנתבעים להשיב לו הוצאות משפט (אגרות) ששולמו על ידו בהליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים הן בבית משפט לתביעות קטנות בעכו במסגרת ת"ק 35729-02-14 (להלן: "ההליך בעכו") והן בתא"מ 14736-10-14 (להלן: "ההליך בקריות"). בנוסף נתבע פיצוי בגין נזק לא ממוני, באופן שבו התובע העמיד את תביעתו, על כל רכיביה על סך של 30,000 ₪.

בנוסף עותר התובע לחייב את הנתבעים לפרסם התנצלות כתובה במקום ההתרחשות – דהיינו מחלקת ארנונה בעיריה ובפני כל עובדי המחלקה, וכן להורות לנתבעת 2 למסור לתובע מידע ביחס לאופן חישוב גודל דירתו של התובע לצרכי ארנונה.

ראשית אסיר מעל דרכי את שתי הטענות הראשונות של הנתבעים

הטענה לקיומו של מעשה בית דין דינה להידחות, ומוטב היה אלמלא נטענה כלל וזאת מהטעם העיקרי ששני ההליכים האחרים שהתקיימו בין הצדדים - ההליך בעכו וההליך בקריות נמחקו ולא נדחו.

כלל ידוע הוא כי מחיקה אינה מהווה מעשה בית-דין. דהיינו: התובע אינו מנוע מלהגיש תובענה חדשה, בשל אותה עילה (תקנה 527 לתקנות; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין, 1995) 384).

אמנם נכון כי בפסק הדין בהליך בעכו (נספח "ג" לכתב ההגנה) נקבע כי המחיקה היא בשל העדר סמכות עניינית תוך הפניית התובע להליך השגה מינהלי על קביעת הארנונה (ולפיכך ניתן היה לטעון לקיומו של "השתק פלוגתא" בסוגיה זו), אולם הליך שהתנהל כתביעה קטנה, בוודאי מקום בו הוכרעה שאלה משפטית טהורה (כאשר אחד הצדדים אינו מיוצג), אין הקביעות בו יכולות ליצור השתק פלוגתא בהליך אזרחי.

לעומת זאת באשר למחיקת ההליך בקריות, גם באם ניתן להבין מפרוטוקול הדיון שהסכמת התובע למחיקת ההליך ניתנה לאור הסברי בית המשפט אשר התייחס גם לשאלת הסמכות העניינית, אין בפסק דין כדי ליצור "השתק פלוגתא" בשאלת הסמכות העניינית מקום שפסק הדין לא כלל הכרעה בשאלת הסמכות העניינית. יש גם לשים לב כי מהאמור בפרוטוקול ניתן להבין שבית המשפט המליץ שם לתובע למחוק את תביעתו בין היתר בשל קושי להבין מנוסח התביעה מה הבסיס המשפטי והחוקי עליה היא נסמכת (ומכאן שקיים גם קושי בבחינת שאלת הסמכות העניינית), ומשכך בודאי שלא יכולה להיות למחיקה זו את המשמעות שמבקשים הנתבעים ליתן לה, מקום בו הוגשה התביעה בפני המנוסחת באופן שונה.

יכול להימצא טעם של ממש בטענה, ככל שהיתה מועלית, כי הסכמת התובע למחיקת ההליך לאור דברי בית המשפט בהליך בקריות צריכה להקים מניעות כלפי התובע, אולם טענה זו לא נטענה באופן מפורש, ובכל מקרה נדרש להניח בבסיסה בסיס עובדתי מספק באשר להסכמה שניתנה בהליך בקריות, והדבר אינו עולה בבירור מפרוטוקול הדיון (נספח "ז" לכתב ההגנה).

גם הטענה בדבר אי קיום הוראות התקנות באשר להגשת תביעה בסדר דין מהיר דינה להידחות כטענה לסילוק על הסף שכן הליקויים שנפלו בכתב התביעה, שהם העדר פירוט רשימתה מסמכים עליהם מסתמך בעל הדין והעדרו של תצהיר תומך, ניתנים לתיקון בקלות ואין בהם, בהתחשב בכך שהתובע אינו מיוצג, להצדיק את סילוק התביעה על הסף.

טענת העדר הסמכות העניינית