קווים תחבורה ציבורית בע"מ ואח' נ' ורטהיימר ואח'

1.תביעה ותביעה שכנגד שיסודן באירוע תאונתי מיום 7.11.15 בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

תמצית טענות נהג רכב התובעת (להלן: "האוטובוס") הינה כי בעיצומה של פניה שמאלה הגיח רכב הנתבעים (להלן: "הפרטית") נהוג ע"י הנתבע 1, מהכביש אליו פנה, מכיוון הנסיעה הנגדי, והתנגש בו.

תמצית טענות הנתבע 1 הינה כי בעת שעצר בצומת על מנת לפנות ימינה האוטובוס ביצע פניה שמאלה ופגע ברכבו כשהוא סוטה אל נתיב נסיעתו.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, שמעתי את העדויות בפני לרבות עדותו של העד הניטרלי, מר שמחה צויבל, נוסע באוטובוס התובעת, ועיינתי בכל הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף גרסת נהג האוטובוס, המגובה בעדות העד החיצוני כאמור, על פני גרסת הנתבע 1 להתרחשות התאונה, ולפיכך דין התביעה העיקרית להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות.

מאחר שהתובענות נדונות בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

3.מצאתי את עדותו של נהג האוטובוס שנשמעה בפני עדות ברורה, ישירה ובלתי מתחמקת. העד תיאר בבהירות את שארע, בעדותו לא נמצאו סתירות או בקיעים, ועדותו הותירה בי רושם מהימן.

עדותו של נהג האוטובוס נתמכה לחלוטין בעדות העד הניטרלי, מר צויבל, אשר העיד כי חזה בהתרחשות ממש למול עיניו נוכח מקום מושבו, בצד הנהג בתחילת מחציתו השניה של האוטובוס, בשילוב עם העובדה כי האוטובוס ביצע פניה שמאלה, דבר שאיפשר כאמור לעד לצפות במתרחש בכביש ממקום מושבו.

העד העיד מפורשות כי הפרטית התנגשה באוטובוס בעת שביצע פניה שמאלה וכי הרושם שהתקבל הוא כי נהג הפרטית היה רדום או שדעתו מוסחת מן הנהיגה.

לא מצאתי כל דופי בעדות העד, אשר היתה עדות ישירה ומפורטת ואשר לא נסתרה, ולא שוכנעתי כי יש ממש בטענת נהג הפרטית כי עדותו של עד זה אינה אלא נקמה בשל העיכוב שנגרם בנסיעת האוטובוס עקב דרישת מי מהנהגים לקבל פרטים.

עדות העד מהימנה עליי אפוא.