נגר נ' שגיא ואח'

1.תביעה זו, בסך 6,989 ₪, עניינה נזק לאופנוע, שהיה מעורב בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 13.9.2014, כאשר אין חולק באחריות הנתבעים לנזק. מחלוקת הצדדים היא באשר להיקף הנזק, כאשר לבד מרכיב הנזקים הכלליים, כגון אבדן זמן ועגמת נפש, ישנה גם מחלוקת בין שמאי התובע לשמאי הנתבעים, והשגה של הנתבעים על סכום שכר טרחתו של שמאי התובע. החלק שאינו שנוי במחלוקת – שולם (הסכום ששולם הוא 42,113 ₪). 

2.עיון בחוות-הדעת של שני השמאים מלמד, כי המחלוקת ביניהם היא מ-3 סוגים: ישנם פריטים, שלטענת שמאי הנתבעים תומחרו ביתר (מדובר ב-14 פריטים לגביהם ההפרש הוא עד 17 ₪, ובמצטבר: 120 ₪; ובהערכת עלות עבודות לגביהן ההפרש המצטבר הוא 450 ₪); ישנם פריטים, ששמאי התובע אישר להחליפם, ושמאי הנתבעים סבור שניתן היה לתקנם (מדובר בשני חלקי מושב האופנוע, וההפרש מגיע לסך 1,629 ₪); וישנם פריטים, ששמאי התובע אישר להחליף, אולם שמאי הנתבעים טוען כי כלל לא ניזוקו ולא הוחלפו (מדובר בשני פריטים בצד שמאל של האופנוע ובכיסוי לוח המחוונים, בסך כולל של 1,520 ₪). כל הסכומים הנזכרים הם לפני מע"מ, כך שסך ההפרש בין חוות הדעת הוא 4,389 ₪. בנוסף, כאמור, ניטשה מחלוקת אודות שכר השמאי (שחייב את התובע בסך 2,100 ₪, בעוד הנתבעים שיפו את התובע בסך 1,500 ₪ בלבד), כשסכום המחלוקת הוא 600 ₪. ועל כל אלה דורש התובע סך 2,000 ₪ עבור נזקים כלליים.

3. שמאי התובע הגן על חוות-דעתו וטען, כי מדובר באופנוע ייחודי, המיועד לספורט ולמירוצים, והמיוצר כחלק מסדרה מוגבלת וממוספרת, כך שהחלפים שלו הם נדירים, וחלקם אינם מוחזקים דרך קבע במלאי של היבואן, והיה צורך לייבאם במיוחד. עוד הוא טוען, כי המושבים אינם ניתנים לתיקון, שכן הריפוד שלהם הוא מיוחד, ונובע מאופיו הספורטיבי של האופנוע, ולא ניתן לרפדו מחדש בישראל בלא הציוד הייחודי שבידי היצרן בחו"ל, ולפיכך לא היה מנוס אלא לאשר הזמנת מושבים חדשים. בנוסף טען, כי העבודות שאישר אושרו על הצד הנמוך, שוב, מחמת אופיו המיוחד של האופנוע (כך למשל, לשיטתו, נדרשה צביעה מקצועית במיוחד של מיכל הדלק, בשל מדבקות מקוריות המצויות עליו). ולסיום טען, כי כל חלק שאישר להחלפה אכן נפגע, וכי להערכתו מדובר בנפילה של האופנוע על צד ימין (שם עיקר הנזק), לאחר פגיעה משמאל. הוא הבהיר, כי אישר להחליף רק רכיבים בהם זיהה פגיעה טריה.

4.שמאי הנתבעים הגן אף הוא על חוות-דעתו, וטען, כי היבואן מחזיק מלאי גם של החלפים לאופנוע זה (אם כי אישר כי מדובר באופנוע שייצורו הוא בסדרה מוגבלת), וכן טען, תוך הצגת אסמכתאות (שצורפו לחוות-דעתו), כי המוסך גבה סכומים ביתר עבור אותם 14 רכיבים שמנה בחוות-דעתו, וכי היה על שמאי התובע לבדוק זאת. בנוסף טען, כי ריפוד המושבים באופנוע זה אינו ייחודי, ולא היתה מניעה לתקנם (אם כי לא היה בידו להציג תמונות של המושבים הפגועים, שכן בדיקתו את האופנוע היתה רק לאחר שהמושבים החדשים הותקנו).

5.נתתי דעתי לחילוקי הדעות בין השמאים, ואני סבור שיש לאמץ את חוות-דעתו של שמאי התובע בכל המחלוקות, למעט תמחור היתר ל-14 הפריטים. בקצרה, אלה נימוקי: (א) נאמנת אלי הצהרתו של שמאי התובע, כי האופנוע הוא ייחודי. אמנם, הדבר לא נכתב בחוות-דעתו, אלא רק בהשלמת עדותו בדיון, אולם גם שמאי הנתבעים אישר את הדברים, ואפילו את היות האופנוע "קסטום מייד" (custom-made, ובתרגום חופשי, תפור לפי מידה). הרושם שהתקבל מעדויות שני השמאים היתה, ששמאי התובע היה מודע יותר להשלכות הייחודיות של האופנוע המסוים. לפיכך, אני מאמץ את הקביעה, כי לא ניתן היה לתקן את המושב, וכי העבודות שנדרשו תומחרו כהלכה. (ב) משלא נדרש שמאי התובע בחקירתו להציג במפורש תמונה שבה נראה כל רכיב ורכיב מאלה שעצם הינזקם שנוי במחלוקת, במצבו הפגום, ונשאל על כך רק באופן כללי, ובהתחשב בכך ששמאי הנתבעים ראה את האופנוע רק לאחר תיקונו, לא מצאתי סיבה לפקפק בהצהרת שמאי התובע, כי החלקים אכן ניזוקו למראה עיניו, וכי מדובר היה בפגיעות טריות. (ג) לעומת זאת, באשר ל-14 הפריטים, הרי שמאחר שהדברים עלו כבר בחוות-דעת הנגדית, והבעייתיות היתה ידועה לשמאי התובע, ומאחר שלהפרשים אלה תיעוד במסמכים מפורשים, הרי שלא מצאתי הסבר להתעלמות שמאי התובע מקיומם, ואי הצעת הסבר מצדו לפערים המדוברים.

6.בעניין אחרון זה, אמנם מדובר בנזק שהתובע ספג, שכן את הסכום הקבוע בחוות-הדעת שילם בפועל למוסך, ולכאורה החיוב-ביותר הוא של המוסך (וכך גם טען שמאי הנתבעים), אולם אכן סבורני שעל שמאי לוודא מחיריהם של חלפים, ואין סיבה להעמיס עלויות מיותרות על כתפי המזיק. דומה, שבנקודה זו על התובע למצוא את המזור לנזקיו במסגרת מערכת היחסים שבינו לבין המוסך, ולא בינו לבין הנתבעים. מדובר בסכום של 120 ₪ שאני סבור שיש להפחית מחוות-דעת שמאי התובע.

7.באשר לשכר השמאי, מדובר בסוגיה לגביה נאמר כבר הרבה בפסקי דין שונים, ובקצרה רק אומר, שעל פי רוב תידרש סיבה מיוחדת להתערב בשכר שנקב שמאי כשכר טרחתו, וששולם לו, בהתחשב בכך שאין לצפות מכל ניזוק לעשות סקר שווקים בין שמאים, רק כדי להפחית את העלות הנדרשת. הדברים נכונים פי כמה וכמה במקרה דנן, בו ככל הנראה דרושה היתה מומחיות מיוחדת והיכרות עם האופנוע המסוים ושוק החלפים שלו. איני רואה סיבה להפחית משכר השמאי.

8.ובאשר לנזקים הכלליים, הרי שאלה מצד אחד לא הוכחו במפורש, אולם מאידך, אין חולק כי האופנוע לא תוקן אלא כעבור 3 חודשים לערך מיום שניזוק (שכן גם שמאי הנתבעים, שבדק אותו כ-100 ימים לאחר התאונה, עשה זאת במוסך), ודי בהשבתתו לפרק זמן כה ממושך כדי להוביל למסקנה שיש במקרה זה לפסוק פיצוי עבור נזקים כלליים (הגם שאכן, ברגיל בתיקים מסוג זה אין נוהגים לפסוק פיצוי כאמור). הסכום שנתבע מופרז מעט בעיני, ואני מעמידו על סך של 1,000 ₪.

9.פועל, יוצא, שמסכום התביעה יש להפחית סך של 1,120 ₪. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 5,869 ₪, בצירוף אגרת התביעה (378 ₪), שכר התייצבות השמאי בדיון (800 ₪) ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, ג' שבט תשע"ז, 30 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.