תא"מ 34935-11-16 קרגו פתרונות לוגיסטיים בע"מ ואח' נ' Daraghmeh Co For Agri&Herbs ואח'

לפניי בקשה שהגיש המבקשת לחיוב המשיבה, שהינה התובעת שכנגד בתיק זה, בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקשת, וזאת בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט-1999 [להלן: "חוק החברות"] ולתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

המבקשת עומדת בבקשתה על כך שהמשיבה הינה תאגיד ולפיכך נקודת המוצא היא כי יש לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות משפט, ומקל וחומר כשהמדובר בחברה זרה המאוגדת מחוץ לישראל בשטחי הרשות הפלסטינית, אשר לא ניתן לאכוף בה פסקי דין של בית המשפט הישראלי. המבקשת מצביעה על כך שבכתב התביעה שכנגד הודתה המשיבה כי ספגה הפסדים ניכרים, וככל הידוע אין לה נכסים בישראל, ועל כך שסיכויי התביעה שכנגד הינם נמוכים. בתגובת המשיבה היא מלינה על כך שהבקשה הוגשה מבלי שצורף לה תצהיר לאימות העובדות הנטענות, ומפנה לפסיקה אשר ראתה בהסדר להטלת ערובה להוצאות המעוגן בתקנה 519 המפורטת לעיל, אמצעי אשר יופעל לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות, וזאת בהתחשב בזכות החוקתית של הגישה לערכאות. המשיבה מצביעה על כך שהיא חברה בעל מוניטין בינלאומי, ועצם הגשת כתב ההגנה מצידה כנגד התביעה שהגישה המבקשת, מלמדת על כך שלא התעלמה מההליך המשפטי בישראל.

בכור הוראת סעיף 353א' לחוק החברות מקנן המתח בין התכליות המשולבות של הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה, וצמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, לבין הרצון לאפשר את הגישה לבתי-המשפט לשם הגנה על זכויות. כן עמדה הפסיקה על כך שלערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בעניין הפקדת ערובה – אם בכלל ובאיזה סכום [רע"א 4890/16 ‏טריניטי מערכות מחשוב בע"מ נ' הוצאה מוכרת בע"מ (2016)] והורתה כי בחינת חיוב חברה בהפקדת ערובה תיעשה בשלושה שלבים: בשלב הראשון, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה כאשר על החברה מוטל הנטל להראות כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. בשלב השני, יש לבחון האם מתקיימות נסיבות המצדיקות הימנעות מחיוב בערובה. בהקשר זה יש להביא בחשבון כי בהתאם לחוק, חיוב בערובה הינו הכלל ואילו הפטור הוא החריג, ולבחון האם עצם הטלת ערובה שנועדה להגן על זכות הקניין של הנתבע פוגעת במידה העולה על הנדרש על זכות הגישה לערכאות של התובע. סיכויי התביעה יכולים אף הם להילקח בחשבון בשלב זה, אולם זאת רק במידה שניכר כבר על פני הדברים ומבלי להיכנס לבחינה רחבה, כי מדובר בסיכויים גבוהים או קלושים במיוחד. בשלב השלישי, יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולהבטיח שתהיה מידתית ותאזן נכונה את כלל השיקולים הרלבנטיים, ובפרט את ההתנגשות בין הזכויות החוקתיות של הצדדים: זכות הקניין של הנתבע מזה וזכות הגישה לערכאות של התובע מזה [רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 646 (להלן – "פרשת אויקל"), רע"א 10367/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2009), רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (2008) רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (2011)].

מלבד הכרזות כלליות בדבר המוניטין שרכשה, לא טרחה המשיבה לסתור את החזקה לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות, ולבסס כדבעי את הטענה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות המבקשת, אם תזכה בדין. יתירה מזאת, ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים אברהם, פ"ד נח (5) 865 נקבע כך: "מקובל כי בית-המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו אם ייפסקו לטובתו. הלכה זו הוחלה גם על תושבי הרשות הפלסטינית, אשר נחשבים לצורך העניין כתובע המתגורר בחו"ל". כאשר המדובר בחברה המאוגדת ברשות הפלסטינית, אשר לא הראתה כי ברשותה נכסים בישראל יפים הדברים שבעתיים [ראו ת"א 9025/07 al zafer general contracting @ trading co. Itd נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (החלטת בית המחוזי מיום 28.9.08)]. העובדה שהמשיבה לא התעלמה מההליך המשפטי המתנהל והגישה כתב הגנה, אין בה די על מנת להפיג את החשש כי אם תפסיד בדין, יקשה על המבקשת לגבות ממנה את הוצאותיה.

למעלה מן הצורך אטעים כי אינני מקבל את טענת התובעת כי בקשת המבקשת לקתה באי צירוף תצהיר, שכן, כאמור, הנטל להוכיח את האפשרות להיפרע ממנה בגין הוצאות המשפט רובץ על כתפי המשיבה, והבקשה נסמכה על טיעונים משפטיים, ועל כתבי הטענות, כאשר נראה כי על המשיבה ליטול קורה מבין עיניה בעניין זה שכן למרות הנטל האמור, תגובתה שלה אף היא לא נתמכה בתצהיר.