תא"מ 34906-05-12 אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ ואח' נ' קזל ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות לרבות בעדויות העדים במשטרה וחקירת הנהגים, ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, אני קובע כי יש לחלוק את האחריות לתאונה בין הנהגים באופן שבו הנתבע 1 יישא באחריות של 80 אחוזים להתרחשותה ואילו נהג התובעת בשיעור של 20 אחוזים ובהתאמה לחלק את הנזק לפיצוי.

בכך אני קובע כי ממכלול הראיות שהונחו בתיק, ההסתברות שהנתבע 1 חצה את הצומת בפנותו שמאלה כאשר בכיוון נסיעתו דלק האור ברמזור אדום הינה גבוהה יותר מההסתברות ההפוכה.

נתתי אמון בעדותם של עדי התובעת תוך שאני מציין כי די היה בעדות שני העדים מטעמה שהעידו בדיון הראשון בכדי להטות את כף המאזניים בעניין הזה. עדותם הייתה קוהרנטית אחת לשנייה, ותאמה את האפשרות של קרות התאונה בהתאם למנח הרכבים שלאחריה. לא מצאתי כי אינטרס לטובת התובעת עומד מאחוריה והוא הדין בעניינו של העד השלישי מטעם התובעת שהעיד בדיון השני מיום 10.3.15. אדגיש כי להבדיל מעד הנתבעים שהעיד בדיון הראשון, זכרו של העד השלישי מטעם התובעת מר נחום אביעזר בה כבר מיד לאחר התאונה בתור מי שראה את אשר התרחש בתאונה ויכול להעיד אודותיה. מאידך, לא מצאתי תימוכין להימצאותו הממשית של עד הנתבעים, מר מואטי עלי, בתאונה עצמה או בראותו אותה בפועל. נמצאו אי דיוקים מהותיים בין דברים שמסר הנתבע 1 בעניין זה בחקירת במשטרה ביום 25.5.11 שבה תיאר כי שוחח עם העד לפני שנחקר, לאמור לפחות 3 ימים מאז התאונה ,לעומת חקירתו הנגדית בבית המשפט של עד הנתבעים במסגרתה סיפר כי שוחח עם הנתבע 1 בכלל 20 ימים לאחר התאונה [ עמ' 9 שורה 4 לפר' הדיון]. זאת ועוד, בעדותו במשטרה סיפר העד כי ירד ממשאיתו לאחר התאונה כדי לראות מה קרה ויש להניח גם בכדי להעניק עזרה לנוסעי הרכבים ולכן לו ראה את התאונה ונמצא בשטח, אך הגיוני שהיה פונה בעניין הזה לשוטר או לנתבע 1 בעניין הזה מיד לאחר התרחשותה כאשר הנ"ל בשטח , אלא שדבר קיומו במועד התאונה אינו מוזכר בשום שלב לרבות על ידי הנתבע 1. הדבר שונה כאמור בעניינו של עד התובעת. אף זאת, בעדותו הראשית סיפר עד הנתבעים כי הוא דיווח לאחר התאונה לשוטר שנכח במקום כי הוא ראה את אוטובוס התובעת עובר באדום [ עמ' 7 שורה 27 לפר' הדיון מיום 9.7.13], פרט שהינו מהותי לכל הדעות, אלא שנתון זה לא מופיע בשום מסמך משטרי רלוונטי אשר מגבה את הדברים ( יוער כי ב"כ התובעת ביקש להוציא את דו"ח השוטר מטעמו מהתיק במסגרת הדיון מיום 10.3.15 כך שמסקנתי זו נובעת מיתר המסמכים שבתיק כגון מזכר בוחן תאונות דרכים המלמד כי הוא שוחח טלפונית עם עדי התובעת בלבד בכדי לזמנם לעדות מתוך הנתונים שנמצאו אצלו בוודאי ולא עם עד הנתבעים). האמור בולט על רקע עדות שני עדי התובעת שהעידו ביום 9.7.13 המלמדת כי לא ראו רכבים נוספים בעת התאונה, בפרט לא רכב מימין לאוטובוס נוסע לצדו או מאחוריו, כל שכן משאית שהינה כלי רכב גדול אשר בוודאי הייתה מורגשת בשטח. הימצאותה של משאית גם לאחר התאונה עומדת בצד אף היא אינה מוזכרת בעדותם של עדים אלה ואינה מתיישבת עם נוכחותו הפיזית של עד הנתבעים במקום לאחר התאונה.

אף מעברם של דברים, עדות עד הנתבעים, לעומת עדותם של עדי התובעת, מלמדת כי הוא אינו יכול באמת להעיד על האחריות לתאונה מצד נהג התובעת. עדותו התמקדה בעיקר בצבע הרמזור בכיוון נסיעת האוטובוס. באותה נשימה העיד זה כי לא ראה את רכב הנתבעים נכנס קודם לכן לצומת ואת רגע המפגש שבין הרכבים. בעדותו במשטרה העיד זה כי כבר החל בפניה ימינה בעת שראה כי הרמזור ממולו לממשיכים ישר צבעו אדום. הדבר מעלה תהיות שהרי באם הרמזור לממשיכים ישר צבעו אדום אזי בהכרח על עד הנתבעים היה להביא בחשבון שמשמאלו חוצים רכבים את הצומת לנתיב הנסיעה אליו ביקש להשתלב ועל כן היה עליו להאט את נסיעתו ולא להימצא במהלך הפניה. הדבר בולט על רקע עדות הנתבע 1 לפיה הוא היה הרכב השני אשר חצה את הצומת משמאל, לאמור, בהכרח אמור היה עד הנתבעים להבחין ברכב זה לפחות טרם שהחל את פנייתו ימינה ואז להימצא במצב של האטה ולא במהלך פנייה כאמור.

מעברו השני של המתרס, מצאתי כי גם לנהג התובעת אחריות מסוימת לתאונה, שכן חרף מסקנתי התומכת בעדותו בנושא מעבר הצומת, התרשמותי היא כי הוא יכל לצמצם את התאונה ואולי למזער את נזקיה לפחות אילו הבחין היטב לנעשה בצומת או באם היה נוסע לאט יותר וזאת מהטעם הפשוט שבחקירתו במשטרה העיד זה כי הוא ראה את הרכב שבא משמאלו מתמהמה ונראה מבולבל ובכניסה אטית לפנייה שמאלה. נוסיף על כך את העובדה שהאוטובוס נסע בנתיב הימני ואת מיקום הנזקים ברכב הנתבעים ונמצא למדים כי רכב זה חלף מרחק מה במהירות לא שגרתית לכניסה לצומת, טרם שהרכבים נפגשו ועל כן סביר כי לו היה נהג התובעת נוסע לאט יותר ( וזאת גם על רקע עדותו כי הרמזור התחלף מאדום לירוק ולכן הגיוני שהוא האיץ מהירותו) או מבחין לבאים משמאל אזי הגיוני להניח שיכול ונזקי התאונה היו שונים. בנסיבות, אני קובע כי נהג התובעת אחראי להיווצרותה של התאונה בשיעור של 20 אחוזים באופן שבו אשמתו תרמה תרומה בשיעור הנ"ל להתרחשותה.

אשר על כן, במסגרת התביעה העיקרית, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת העיקרית 80 אחוזים מסך הנזק הישיר שנתבע על ידה בגין התאונה (בניכוי רכיב ימי עמידה שלא הוכח דיו) וזאת בסך 7,651 וכן את עלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 1,000 ₪, והכל בצירוף הצמדה למדד מיום התאונה, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 17.7 אחוזים מהסכומים הנ"ל, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העדים מטעם התובעת כפי שנפסק על ידי בית המשפט במסגרת הדיונים שבפניו.

במסגרת התביעה שכנגד, אני מורה כי הנתבעת שכנגד, תשלם לתובעת שכנגד 20 אחוזים מסך הנזק הישיר בגין התאונה שנתבע על ידה בסך 6,749 ₪ ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 443 ₪, בצירוף הצמדה למדד מיום התשלום למבוטחה,14.6.11,שכ"ט עו"ד בסך 1,400 ₪ , אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העדים מטעמה כפי שנפסק על ידי בית המשפט במסגרת הדיונים שבפניו.

הסכומים האמורים ישולמו על ידי הצדדים בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.