תא"מ 34820-02-15 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' סטי ואח'

לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת עקב תאונה מיום 20/04/14, בה היה מעורב רכב נהוג ע"י הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") והמבוטח ע"י הנתבעת 2.

אין חולק כי רכב התובעת יצא ממקום חניה המצוי בניצב לנתיב הנסיעה, תוך כדי נסיעה אחורנית, ואילו רכב הנתבעת נסע בנתיב הנסיעה והרכבים התנגשו.

נהג התובעת טוען כי נסע לאחור, לאחר ששני רכבים שנסעו בנתיב הנסיעה עצרו ואיפשרו לו לצאת ממקום החניה אל נתיב הנסיעה. הנהג חסם ברכבו את נתיב הנסיעה, הנתבעת עקפה את שני הרכבים בנוסעה במהירות בנתיב הנסיעה הנגדי, הנתבע הבחין בה ועצר את הרכב, אך רכב הנתבעת פגע ברכבו.

הנתבעת טוענת כי נסעה בנתיב נסיעתה, שעה שרכב התובעת התפרץ עת יצא ממקום החניה בנסיעה אחורנית ופגע ברכבה.

העידו בפני הנהג ברכב התובעת, בתו שישבה לצידו בעת התאונה והנתבעת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בעדויות שבפני ובמוצגים שהוגשו, הגעתי למסקנה כי יש להורות על דחיית התביעה, מהנימוקים שלהלן:

1.בתו של נהג התובעת הצהירה כי לא הבחינה ברכב הנתבעת קודם לתאונה, אם כי הרגישה שאביה עצר את הרכב ואז שמעה את השפשוף בין שני הרכבים. הבת לא זכרה האם עמדו רכבים אחרים בכביש.

הנתבעת הכחישה כי בנתיב נסיעתה עמדו שני רכבים והיא עקפה אותם, ועמדה על טענתה כי התאונה התרחשה בנתיב נסיעתה.

2.לאור האמור עומדת עדותו היחידה של נהג התובעת לפיה שני רכבים עצרו ואיפשרו לו לצאת ממקום החניה כשהנתבעת עקפה אותם, אל מול עדות הנתבעת השוללת טענה זו. לא היה בעדות בתו של התובע כדי לחזק את גרסתו לענין זה. לפיכך לא ניתן לקבוע כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת גרסתה.