תא"מ 34639-12-13 בטחיש ואח' נ' צרור ואח'

לפניי בקשה לביטול ו/או לעיכוב ביצוע של פסק דין שניתן ביום 10.7.14 כנגד המבקשת בהעדר התייצבות, לפיו קיבלתי את התביעה במלואה וחייבתי אותה לשלם למשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") סך של 22,186 ש"ח בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין").

יוער, כי במעמד הדיון הוריתי עוד, לאור בקשת המשיבה (התובעת), על מחיקת התביעה כנגד משיב מס' 2 (להלן: "המשיב") וחיוב המבקשת בהוצאותיו.

ענייננו בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשת וכנגד המשיב לתשלום בגין הנזקים, לכאורה, שנגרמו לרכבה בעטיה של תאונה מיום 22.9.13 (להלן: "התאונה"). לאחר הגשת כתבי ההגנה, נקבע מועד לדיון אלא שבהעדר התייצבות מטעם המבקשת, ולבקשת המשיבה, ניתן על ידי פסק הדין, כאמור.

בבקשה זו עותרת המבקשת, אם כן, לביטול פסק הדין. המבקשת מודה כי ההזמנה לדיון נתקבלה במשרדה אלא שלדבריה, עקב טעות אנוש, נשמט מועד הדיון מיומן בא כוחה, זאת לאחר שביום 7.7.14 משניתנה החלטה המתירה למשיב הגשת הודעת צד ג', כי אז סברה בשוגג כי מועד הדיון בתיק מבוטל. במצב דברים זה, טוענת המבקשת, כי אף אם הייתה מתייצבת לדיון, הרי שלא ניתן היה לקיימו לגופו של עניין בנסיבות בהן טרם הוגש כתב הגנה להודעת הצד השלישי. לעניין סיכויי ההגנה חזרה המבקשת על גרסתה כפי שעולה מכתב ההגנה וטענה כי קיימת לה הגנתה ראויה ומצדיקה ביטול פסק הדין.

המשיבה מתנגדת לביטול פסק הדין שכן, על פי גרסתה, לא התקיימו מבחני הפסיקה לצורך ביטול פסק הדין.

המשיב מתנגד אף הוא לבקשה לביטול פסק הדין הן לאור הטעם אותו הציגה המבקשת לעניין המחדל בגינו ניתן פסק הדין בהעדר, והן נוכח העדר הפירוט ביחס לסיכויי ההגנה שלה. ביחס לבקשת עיכוב הביצוע טוען המשיב, שככל שהבקשה נוגעת אליו, הרי בהתאם להלכה הפסוקה אין להורות על עיכוב ביצוע פסק דין שעניינו בתשלום הוצאות משפט. ביחס להכרעה הנוגעת למשיבה, טוען המשיב כי המבקשת לא עמדה בתנאים הקבועים בחוק לצורך עיכוב הביצוע שעה שאין כל התייחסות לכך במסגרת הבקשה, מקום בו קובעת ההלכה לעיכוב ביצוע במקרים חריגים בלבד.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל.