תא"מ 34545-07-14 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' כהן ואח'

 1.לפניי תביעה כספית ע"ס 9,982 ₪ בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 05.01.2014 בין כלי רכב, מ"ר 89-318-57 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 13-499-60 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועדי ראייה נוספים מטעם הצדדים.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

חרף הסכמת הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

אני מאמין לגרסתו של נהג רכב התובעים ולגרסת רעייתו שהייתה עמו ברכב בעת קרות התאונה, שעדותם הייתה מהימנה עליי, ומעדיף את גרסתם על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים, ושל העד מטעמו שלא הותירה בי רושם דומה, בלשון המעטה.

שוכנעתי כי התאונה ארעה לאחר שרכב התובעים נכנס לצומת בחסות אור ירוק שדלק בכיוון נסיעתו, בעוד שרכב הנתבעים נכנס לצומת בלתי פנוי, תוך פנייה שמאלה או סטייה שמאלה של רכב הנתבעים אל עבר רכב התובעים בזמן חצייתו של רכב התובעים את הצומת.

לפיכך, אני סבור כי מלוא האחריות לקרות התאונה חל על נהג רכב הנתבעים.