ישיר - איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אלוני ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 06.01.2014, בין כלי רכב, מ"ר 13-454-63 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 74-497-67 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לתאונה ואילו נהג רכב התובעת יישא באשם תורם בשיעור של 60%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

על יסוד התרשמותי מעדויות הצדדים, כלל אני מקבל את גרסתו של נהג רכב הנתבעים לנסיבות התאונה, ואני סבור כי התאונה ארעה בנסיבות שבסמוך מאוד לרגע התאונה רכב התובעת נסע מאחורי רכב הנתבעים, אלא שכאשר האט רכב הנתבעים את מהירות נסיעתו לשם פניה שמאלה למגרש חניה המוצב משמאל לדרך, החל רכב התובעת לעקוף את רכב הנתבעים, ועל ידי כך ארעה המפגש בין הרכבים.

הגם שאני מקבל את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, אין הדבר מפחית מאחריותו לתאונה. נהג רכב הנתבעים מעיד כי טרם הפנייה שמאלה למגרש הוא בדק אם הדרך פנויה, קרי אם אין רכב בנתיב השמאלי, הבחין כי יש נוסע שם רכב ואף אפשר לו לחלוף ומשלא הבחין בכל רכב אחר החל לפנות שמאלה אלא שבאותו הרגע עקף רכב התובעת את רכב הנתבעים וגרם לתאונה. במצב דברים זה, לא ברור הכיצד לא הבחין נהג רכב הנתבעים ברכב התובעת המצוי מאחוריו והמנסה לעקוף אותו. אני סבור כי נהג רכב הנתבעים, רגע לפני הפנייה שמאלה, לא נתן דעתו לרכב התובעת שהיה מאחוריו, ונכון יהיה לומר שהוא לא שיער כי רכב התובעת יבצע עקיפה, והוא לקח את הסיטואציה הזו כמובן מאליו ולכן לא טרח להעיף מבט באמצעות מראות רכבו ולמעשה לבדוק אם אין רכב נוסף המגיע מאחוריו.

מכאן, אחריותו של נהג רכב הנתבעים לתאונה.

ברם, וכפי שכבר הוצג לעיל, לנהג רכב התובעת אשם תורם משמעותי לקרות התאונה. נהג רכב התובעת העיד כי טרם התקדם בנסיעתו לנתיב השמאלי, הוא הבחין ברכב הנתבעים הנוסע לאט והוא הניח שנהג רכב הנתבעים מחפש משהו (עמ' 2, שורה 21 לפרוטוקול). אני סבור כי נהג רכב התובעת לא נתן דעתו להאטה של רכב הנתבעים ולהימצאותו של מגרש החניה מצד שמאל של הדרך, נתונים שאמורים היו "להדליק אצלו נורה אדומה" ולמעשה הוא היה אמור להבין כי לא לחינם האט רכב הנתבעים את מהירות נסיעתו ולעקוף את רכב הנתבעים, רק לאחר שווידא כי רכב הנתבעים לא מתכוון לפנות שמאלה.