תא"מ 34345-05-13 פלאפון תקשורת בע"מ נ' אלון ארבל - שירותים טכניים בע"מ ואח'

1. תביעה בסדר דין מהיר על סך 29,337 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. ההנמקה תהא תמציתית כאמור בתקנה 214ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. ראיתי לקבל התביעה במלואה כנגד הנתבעת 3 ולדחותה כנגד נתבעים 1-2.

2. אין חולק שהתובעת מכרה לחברה נתבעת 1 חמישה מכשירים שונים וסיפקה לה שירותי סלולאר בגין 5 קווים ביחס לאותם מכשירים. התביעה נוגעת לחוב שנוצר בגין אותם 5 קווים. הסכמי ההתקשרות צורפו. הנתבעת 1 תכונה להלן:"החברה". הנתבע 2 (או "הנתבע") הוא בעליה ומנהלה. הנתבעת 3, היא מי שהייתה רעייתו במועדים הרלוונטיים (בינתיים ב 2011 התגרשו בני הזוג).

3. א. החוב מורכב מ-3 חשבוניות לתקופה שמפברואר ועד יוני 2010 וסכומם המצטבר עומד על 12,466 ₪. סכום זה כולל דמי יציאה בתורת פיצוי חוזי מוסכם בסך כולל של 10,858 ₪ והיתרה בגין זמן אוויר.

ב. יתרת החוב בסכום של 10,557 ₪ הינה בגין עלות מכשירי הפלאפון שסופקו לחברה.

ג. סה"כ החוב אפוא עומד על 23,023 ₪ נכון ל – 2.12.12 (ראה נספח ת/1 לתצהיר התובעת).

3. א. הסכמי ההתקשרות השונים שבין התובעת לחברה צורפו לתצהיר מטעם התובעת. התובעת, בנסותה להקים יריבות אישית כנגד הנתבע 2, טענה בסיכומים כי על חלק מן ההסכמים או המסמכים חתום הוא באופן אישי היינו בלא חותמת החברה; כי בפניית בא כוחו צוין "מרשינו אלון ארבל וחברת אלון ארבל"; וכי הנתבע 2 עצמו בעדותו התייחס אל עצמו כאל לקוח של החברה.

ב. אין ממש בטענות אלה.

ג. הנתבע 2 כמי שאינו משפטן התייחס אכן בעדותו אל עצמו כאל לקוח ותיק של התובעת, כאשר אף חברה אחרת בבעלותו היתה לקוחה שלה כבר משנות התשעים. אולם כל הכוונה הייתה להמחיש שבפן הצרכני היה הוא מצפה מן התובעת להתנהל אחרת, וכי אין הוא מחליף נותני שירות חדשות לבקרים כפי שהעיד. גם פניית בא כוחו בלשון רבים של "מרשינו" אינה מקימה יריבות אישית כלפי הנתבע יש מאין. ההתקשרות ללא ספק הייתה התקשרות של התובעת מול החברה – הנתבעת 1. אמת שבחלק מן ההסכמים מופיעה חתימתו של הנתבע 2 בלא חותמת חברה. אולם התובעת היא שלא הקפידה על כך, חברה פועלת באמצעות האורגנים שלה, וברור שהנתבע 2 חתם לא באופן אישי אלא כאורגן של החברה. בכותרות הסכמי ההתקשרות השונים ובמסמכי התובעת עצמה , כמו חשבוניות או תעודות משלוח מופיע שוב ושוב שם הלקוח בתור חברת אלון ארבל שירותים טכניים בע"מ. העובדה שהתובעת מעוניינת מטעמים טקטיים לתבוע כמה שיותר "כיסים" שיחובו יחד בחובה של החברה, אינה מקימה יריבות משפטית. עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה טרם בטל וחלף מן העולם. ככל שיש רצון לחייב הנתבע 2 בחיוב אישי שלו לחוב החברה, היה צריך להראות מקור בדין לחיוב כזה, ועוד קודם לכך לטעון אותו כעילה לחיוב אישי של הנתבע 2 בכתב התביעה.