תא"מ 34322-12-14 מחאמיד (מוסך ראמי מרצדס) נ' מחאמיד

ביום 22/03/2015, ניתן כנגד הנתבע פ"ד, באין הגנה במועד ובכלל.

ביום 25/05/2015 הגיש המבקש בקשה לפטור מאגרה (247₪), שהתחייבה מהגשת.

ביום 12/06/2015, נדחתה הבקשה דלעיל.

ביום 15/07/2015, הגיש הנתבע בקשת הבהרה, בה ביקש לברר האם ההחלטה מיום 12/06/15 מתייחסת לבקשת הפטור, לבקשה לביטול פ"ד או לשתיהן.

ביום 16/07/2015, ניתנה הבהרה בזו הלשון: "החלטה מיום 12/6/15 עניינה בבקשה לפטור מאגרה ובה בלבד. ממילא, משנדחתה הבקשה לא נידונו כל הבקשות האחרות שהוגשו יחד עמה."

ביום 24/07/2015 (בקשה מס' 4), הגיש המבקש בקשה לביטול פ"ד, לאחר שיום קודם לכן, שילם את האגרה השייכת.

בקשת המבקש, מציינת כי את פסק הדין קיבל המבקש ביום 31/03/2015. היא אינה נסמכת בתצהיר.

ביום 29/09/2105, הוגשה תשובת התובע. זו מציינת בין השאר:

הבקשה הוגשה בחלוף למעלה מ-30 ימים לאחר שנודע למבקש על פסק הדין, בלא שנתבקשה ארכה.

ממילא גם אין "טעם מיוחד" מכוחו יוארך המועד.

למעלה מן הדרוש מתייחסת התשובה גם לבקשה עצמה ומצביעה לעבר טענות עובדתיות חלופיות בעניינה של חברה הנמצאת בהליכי פירוק או שפורקה זה מכבר.

תשובת המבקש מיום 6/10/15 פותחת בחזרה על האמור בבקשה מיום 24/5/15 (ככל הנראה הכוונה לבקשה מיום 25/5/15) ולתצהיר הסומך אותה.

בחנתי את מכלול הכתבים ונראה שהמבקש נתפס לכלל טעות בסוברו, כי התצהיר שהגיש יחד עם בקשה אחרת שלא נידונה כלל בשל העיסוק באגרה שלא שולמה, כוחו יפה גם לבקשה השנייה שהגיש באותו עניין.