תא"מ 34220-11-15 כבהא נ' נג'אר

תביעה כספית לתשלום סך של 13,735 ₪ לפיצוי נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים. 

1.התובע הגיש נגד הנתבע תביעה כספית לתשלום סך של 13,735 ₪ בגין נזק רכוש שנגרם לרכבו, מאזדה 3 מ.ר. 6036760 משנת ייצור 2006 (להלן רכב התובע), ונזקים נלווים, כל זאת בעטיה של תאונת דרכים שארעה ביום 1.9.2015 (להלן התאונה).

2.סכום התביעה כלל נזק ישיר לרכב התובע בסך של 10,335 ₪ כולל מע"מ – בו נכללה גם ירידת ערך בסך 1,379 ₪, שכ"ט השמאי בסך 900 ₪ כולל מע"מ, הוצאות נסיעה בסך 500 ₪ ו- 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

3.לגרסת התובע, התאונה ארעה בעודו עומד בכביש ארבע בכיוון צפון, לפני רמזור אדום. התובע לא חלק על כך שהפגיעה הישירה ברכבו נגרמה מאחור על-ידי ג'יפ לקסוס מ.ר. 6849230, בו נהגה מי שאינה בעלת-דין בהליך זה (להלן הלקסוס ונהגת הלקסוס); לטענתו, רכב הנתבע מסוג אאודי מ.ר. 8757935 (להלן רכב הנתבע) פגע בלקסוס מאחור לאחר שרכב זה נמצא בעמידה אחרי רכבו של התובע, והדף את רכב הלקסוס לעבר רכבו של התובע – כך שהאחריות לפגיעה ברכב התובע מאחור מונחת לפתחו של הנתבע, שנהג ברכבו, ולא על נהגת הלקסוס.

4.הנתבע כפר באחריותו לתאונה, מסר כי בהתקרבו לרמזור האט את רכבו על-מנת לפנות שמאלה, ואזי ראה את הלקסוס כשהוא נוסע לאחור לעבר רכבו; כדי להימנע מפגיעה בלקסוס פנה הנתבע בחדות ימינה אך נפגע בכל זאת מן הלקסוס. הנתבע טען כי הלקסוס פגע ברכב התובע ללא כל מעורבות של רכבו, ולאחר הפגיעה ביצע את אותה נסיעה לאחור שבה הבחין הנתבע ואותה תיאר.

5.עדויות התובע מזה והנתבע מזה הוגשו בתצהירים; הם נשמעו בדיון שהתקיים היום בחקירה נגדית. לאחר ששמעתי את עדויות התובע והנתבע ונתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בסיכומיהם, מצאתי שיש לדחות את התביעה. להלן יובאו הטעמים לכך; ההפניות הן לפרוטוקול הדיון, זולת אם צוין אחרת.

6.התובע הוא 'המוציא מחברו' ועליו נטל הראיה; אם לא יביא ראיות בכמות ובאיכות הדרושה לשם הרמת הנטל מעל רף מאזן ההסתברויות, תידחה תביעתו. התובע ביקש לקבל את התביעה על סמך עדותו – עדות יחידה של בעל-דין כמשמעה בסעיף 54(2) לפקודת הראיות. כאשר בית-המשפט מקבל תביעה אזרחית על-סמך עדות יחידה של בעל-דין, עליו לנמק מה הניעו להסתפק באותה עדות יחידה. במקרה דנן אין בנמצא טעמים שיצדיקו קביעת ממצא לטובת התובע, ובתוך כך קבלת התביעה, על-יסוד עדותו היחידה; היפוכו של דבר הוא הנכון.

7.התובע אישר שהוא לא ראה את רכב התובע פוגע בלקסוס [עמ' 2 ש' 13-12]. לטענתו, ראה את הלקסוס עוצר מאחוריו לפני שפגע בו אך יחד עם זאת טען שפתאום בבת-אחת הרגיש שהלקסוס פגע בו [עמ' 2 ש' 24-19]. התובע אישר שהיה ביכולתו לזמן למתן עדות את נהגת הלקסוס, והוא נמנע מכך ללא טעם והסבר [עמ' 2 ש' 25 עד עמ' 3 ש' 1]. פרטי הלקסוס נמסרו בכתב-ההגנה, והתובע לא טען ולא הראה כי נבצר ממנו להיוודע לזהות הנהגת ולזמנה למתן עדות. אשר על כן קמה נגד התובע חזקה כי היה בעדותה של נהגת הלקסוס, אילו נשמעה, כדי לצדד דווקא בגרסת הנתבע על-אודות הגורם הממשי שפגע ברכב התובע [ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736 (1980); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991)].

8.במונחי מהימנות, הייתה עדותו של הנתבע עדיפה באורח מובהק על-פני עדות התובע שהייתה דלה, רפה וחסרה את כוח השכנוע שיהא בו כדי להרים את הנטל שחל על שכם תובע בכל הקשור לעילת התביעה. הנתבע מסר גרסה מפורטת ועקבית בה חזר על עדותו הראשית, הוא התמודד בהצלחה עם כל השאלות שהופנו אליו בחקירה נגדית, והיה בעדותו כדי להתיישב עם הקביעה כי רכבו לא היה מעורב בגרימת הפגיעה ברכב התובע.