תא"מ 34201-11-13

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 29.4.2010 בצומת הכבישים 444 ו-471. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 27,025 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך, ימי עמידה, והפרשי הצמדה וריבית מאז התאונה.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים, וכפי שהתברר במהלך העדויות, גם מחלוקת באשר לנסיבות התאונה ולהיקף הנזקים עצמם.

3. התובעת טוען כי התאונה ארעה כשרכבה, שהגיע דרומה על כביש 444 ופנה ימינה לכביש 471, והגיע לסוף נתיב ההאצה המשתלב עם התנועה בכביש 471, ונעצר בשל עצירה כללית של התנועה מחמת העומס, נפגע ממשאית הנתבעים, שהגיעה צפונה על כביש 444 ופנתה שמאלה לכביש 471, ופגעה בשמאל רכב התובעת שחסם חלקית את נתיב נסיעתה, והדפה אותו על הגדר שמימין הדרך, תוך שעיקר נזקיו בצד ימין. רכבה של התובעת, שהיה מעורב בתאונה, הוא מתוצרת טויוטה בצבע לבן, והוא נבדק על ידי שמאי בו ביום. פרטי הנתבע מס' 1, כמי שנהג במשאית, נרשמו ע"י נהג התובעת, אם כי לא נרשם מס' הרישוי של המשאית. לפי תיאור נהג התובעת, התאונה ארעה לפני השעה 08:00 בבוקר, כשהציבור ממהר לעבודה.

4. הנתבע 1 טוען כי התאונה ארעה כמה מטרים קדימה מסוף נתיב ההאצה, כשהתנועה זורמת בנחת, והיא התרחשה בעטיו של נהג התובעת, שניסה, לאחר שהסתיים נתיב ההאצה, לעקוף את המשאית מימין, על השול, כדי להשתלב בתנועה לפניו, אולם פגע בראשי-הברגים של הגלגל הימני-קדמי של המשאית, ונפגע עקב כך גם במגן האחורי. הנתבע 1 טוען, כי הרכב היה מתוצרת טויוטה בצבע תכלת, וכי לא ניזוק כלל בצדו הימני. הנתבע 1 גם טוען, כי התאונה ארעה לקראת הצהריים.

5.לא נשמעו עדים נוספים.

6.נתתי דעתי לאפשרות כי מדובר בשתי תאונות שונות, אולם אני דוחה אפשרות זו כבלתי מסתברת, נוכח הזהות בסוג הרכב הנפגע במקום ובשם הנהג, ונוכח זיהוי התאונה על ידי הנתבעת 2 לאחר שקיבלה את פרטי המקרה בכתב התביעה, לרבות התאריך ויתר הפרטים.

7.מכאן, כי יש לשקול איזו משתי הגרסאות להעדיף, ולאחר ששמעתי את העדויות, וראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לרכב התובעת ומיקום הפגיעות בו, אני מעדיף את גרסת נהג התובעת, אותה מצאתי עדיפה, בין היתר משום החיזוק הראייתי שיוצר השילוב בין הפרטים שרשם לאחר התאונה (ובעיקר שם הנהג) עם חוות-דעת השמאי שבדק את הרכב, ממנה עולה כי הבדיקה היתה בו ביום, 29.4.2010. פועל יוצא של שתי נקודות אלה הוא, שרכב התובעת – שצבעו לבן – אכן נפגע ממשאית נהוגה ע"י הנתבע 1 באותו יום ובאותו מקום, ואכן נפגע גם בצד ימין, ופגיעות קשות למדי. ממצאים אלה סותרים לחלוטין את גרסת הנתבע 1, ועל כן אין מנוס אלא לייחס את גרסתו-שלו לזיכרון לקוי, ברבות השנים (ואולי ערוב עם פרטי תאונה אחרת מעברו), או, חלילה, לבדותה.

9.משכך, אני מאמץ את גרסת נהג התובעת גם ביתר פרטיה, וקובע, כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבע 1. לפיכך, על הנתבעים לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו.

10.נוכח אי-הוכחת ראש הנזק המתייחס לימי עמידה, אני דוחה רכיב זה של התביעה.