תא"מ 34081-12-14 ברקת עידן נ' זרובבל ואח'

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים שארעה ביום 24.5.2014 בצומת אלפי מנשה.

התובע והנתבעת 1 היו בצומת. התובע התכוון לפנות שמאלה. רכב הנתבעת 1 היה משמאל לרכב התובע והיא התכוונה לפנות שמאלה. בכיוונו של כל אחד מכלי הרכב תמרור המורה על מתן זכות קדימה.

התובע טוען שרכב הנתבעת 1 נכנס לצומת מבלי לציית לתמרור המורה על מתן זכות קדימה; הנתבעות טוענות שרכב התובע התפרץ לצומת לאחר שרכבה כבר היה בצומת.

לאחר בחינת כתבי הטענות, העדויות והראיות, החלטתי להורות על קבלת התביעה; להלן הנימוקים אשר הביאו אותו למסקנה כאמור:

1. עדות התובע נתמכת בעדותה של עדת התביעה, הגב' שמיר, שנסעה ברכב; ברכבה של הנתבעת 1 נסעה נוסעת, בתה. הבת לא זומנה ליתן עדות, עובדה הנזקפת לחובת הנתבעות. העובדה שבמועד הדיון (ולמשך תקופה של כארבעה חודשים) שוהה הנוסעת בחו"ל אינה מספקת. ניתן היה לעתור מבעוד מועד בבקשה לדחות את מועד הדיון לצורך שמיעת עדותה של הנוסעת;

    

2. באופן עקרוני, זכות הקדימה נתונה לרכב התובע. עובדה זו אינה מצויה במחלוקת. התובע הבחין ברכב הנתבעת 1. הנתבעת 1 הייתה בעצירה באזור קו העצירה. היא הבחינה ברכב התובע, טרם שהחלה להיכנס לצומת. היא הבחינה שרכב התובע נמצא במצב של נסיעה איטית (גם התובע העיד שהוא היה בנסיעה איטית). בנסיבות העניין, כאשר רכב התובע – לו נתונה זכות הקדימה – נמצא בנתיב נסיעה שמאלה במצב של נסיעה, היה על הנתבעת 1 להמתין עד להשלמת הפנייה של רכב התובע עד לכניסת רכבה לצומת. הנתבעת 1 לא נהגה כך. היא מציינת שהיא סברה שרכב התובע נעצר. היא אינה מציינת שהוא היה בעצירה. הרושם שנוצר אצל הנתבעת 1, בעקבות הנסיעה האיטית, לפיו רכב התובע נעצר – מקורו בטעות. טעות זו היא שהובילה את הנתבעת 1 להיכנס לצומת באותה נקודת זמן נתונה. טעות זו היא שהובילה למפגש בין כלי הרכב;

    

3. במרבית המקרים אמור נהג לדעת האם הוא אחראי לקרות התאונה; הנתבעת 1 העידה שבעת הדיווח על קרות התאונה לחברת הביטוח היא לא ידעה להשיב בוודאות מיהו הגורם האחראי לתאונה. בנסיבות העניין, עצם העובדה שהנתבעת 1 לא ראתה "בזמן אמת" בתובע כמי שאחראי לתאונה תומכת אף היא במסקנה שלא הוא האחראי לתאונה;