תא"מ 34077-05-13 פלאפון תקשורת בע"מ נ' עדשה

1.תביעה לתשלום סך של 4,067 ₪ (בערכי קרן) בגין חוב נטען עבור דמי שימוש וצריכת זמן אוויר ועבור ציוד.

תמצית טענות התובעת הינה כי הנתבע התקשר עמה בהסכמים כדין ובמסגרתם רכש שני מכשירים סלולריים ומכשיר דיבורית לרכב בשווי כולל של כ- 7,800 ₪ וכן התחייב לתשלום דמי שימוש בסך 258 ₪ בגין כל אחד משני המנויים, כאשר ניתנו לו הטבות בדמות הנחת ציוד והנחת רף צריכה בסכומים הנעים בין 210 ₪ לבין 290 ₪ לחודש וזיכוי נוסף בשיעור של 10%.

התובעת טוענת כי אף לפי שיטת הנתבע ולפי עותק ההסכמים שנותרו בידיו ניתן לראות כי חויב כל העת בהתאם להסכמים ולעיתים אף בסכומים נמוכים יותר. סכומי החשבוניות משקפים אפוא לעמדת התובעת את הסכמות הצדדים, את כמות השימוש ושירותים נוספים שהוזמנו על ידי הנתבע דוגמת שירות GPS.

2.תמצית טענות הנתבע הינה כי נציג של התובעת מסר לו הצעה ברורה ומפורשת ולפיה הסך החודשי לתשלום הן עבור השירות והן עבור המכשירים יעמוד על סך של 340 ₪ בתוספת מע"מ, זאת בכפוף לביצוע שיחות של מעל ל-200 דקות.

על בסיס הצעה זו הסכים הנתבע להתקשר עם התובעת, ואולם, לאחר כ-8 חודשים במהלכם לא עקב אחר החיובים, הבחין כי התובעת מחייבת אותו בסכומים חודשיים העולים משמעותית על המוסכם ואשר מסתכמים באלפי שקלים, לרבות בגין שירותים שכלל לא הוזמנו על ידו, דוגמת GPS (ואף אין כל אסמכתא לכך).

על אף שפנה בנושא רבות הן לנציג התובעת והן לגורמים אחרים לא נענה, מלבד מתן זיכוי בסך 358 ₪ בגין הנחת 10% שלא ניתנה כפי הנטען ע"י התובעת בטעות.

בדיעבד התברר לנתבע כי הסכמים המצויים בידי התובעת אינם חתומים על ידו וחתימתו בהם מזויפת.

3.הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע בתובענה על דרך הפשרה בהתאם להוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, וללא נימוקים.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוגשו לבית המשפט, בהתחשב בדין המהותי ובשיקולים של פשרה וצדק, ניתן בזאת פסק דין על דרך הפשרה ולפיו ישלם הנתבע לתובעת סך כולל של 2,400 ₪.

הסכום ישולם בתוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח את פסק הדין לצדדים.