תא"מ 34076-05-14

1.תביעה בסדר דין מהיר בגין נזקי רכוש לרכב באירוע מיום 27/02/13. ההנמקה תהא תמציתית כאמור בתקנה 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי.

2.העד שנהג ברכב התובעת, מר דן ברוזה, העיד כי השתלב מכביש שירות לנתיב הימני מבין 6 נתיבים. הוא השלים ההשתלבות ועמד אחרי הרכבים שלפניו, שעמדו אף הם ברמזור אדום. רכב שבו נהג הנתבע נעצר מאחוריו. בשלב הבא, התחלף הרמזור ולאחר שהחל העד לנסוע, עקף אותו הנתבע מצד ימין, בנהיגה פרועה, ולכן בלם העד. רכבו של הנתבע, נכנס לנתיב הנסיעה בכביש הראשי, תוך השתלבות בחזרה שמאלה בהשלמת העקיפה, אולם שפשף את רכב התובעת כאשר השלים העקיפה. הפגיעה הייתה בכנף שמאל אחורית של רכב הנתבע, ובאזור כנף ימין קדמית של רכב התובעת.

3.ברכב הנתבע הייתה מותקנת מצלמת וידאו, וזו הנציחה את רכב התובעת כשהוא משתלב מכביש השירות לנתיב הנסיעה הימני שבכביש. הנתבע הגיש תמונות שסומנו 1 עד 6. הוא ציין כי בזמן אמת המכה הייתה קטנה והוא לא הבחין בכל פגיעה ברכבו, אלא איתר נזק שאותו ייחס לתאונה רק בשלב מאוחר יותר, כאשר מכר את רכבו. עם זאת, אין חולק כי המכה ברכב הנתבע היתה בכנף שמאל אחורית כאמור, כאשר גם הנתבע סימן מיקום זה בתור מיקום הפגיעה, בתמונה 6.

4.לתיק הוגש גם שרטוט של מר ברוזה, שערך במהלך הדיון (ת/3), וכן תמונות נוספות לרבות תמונות נזק ברכב התובעת.

5.הנתבע אישר בחקירתו כי מר ברוזה יצא מכביש השירות והשתלב לנתיב הימני בכביש הראשי, והנתבע עמד אחריו ברמזור. לדבריו, עם התחלפות הרמזור ציפה שמר ברוזה יתחיל לנסוע אך הוא לא התחיל. לכן צפר לו, וכאשר הדבר לא הועיל, החליט אכן לעקוף אותו מימין וכך גם עשה. לדבריו, לא יכול היה לעקוף משמאל שכן הנתיב משמאל היה עמוס, ולכן לא נותרה לו ברירה אלא לעקוף מימין.

יאמר כי אין ממש בטענה כי לנתבע לא הייתה ברירה אלא לעקוף , ועוד מימין. ניתן היה להתרשם בבירור שהעד היה חסר סבלנות וביכר לבצע עקיפה במקום להמתין עוד מספר שניות עד שיתחיל הנהג לפניו לנסוע. מכל מקום, טוען הנתבע כי השלים את העקיפה ואז פגע בו רכבו של מר ברוזה אשר החל לנסוע. מר ברוזה טוען כזכור כי החל לנסוע לאחר שהתחלף הרמזור לירוק, אך הספיק לבלום כאשר ראה שהנתבע מנסה לעקוף אותו בפראות מימין.

6.נראה כי תרעומתו של הנתבע החלה עוד כאשר השתלב מר ברוזה מכביש השירות לנתיב הראשי, כאשר לדבריו "חתך את הדרך". הוא התייחס אליו כנהג חוצפן, ולטענתו (התמוהה) בזמן שהמשיך מר ברוזה לחכות עם התחלפות הרמזור כאשר מר ברוזה לא החל לנסוע, או שמא כמסקנה בדיעבד מכל המהלך , הסיק הנתבע כי מר ברוזה חפץ לגרום לו נזק. איש מבין הצדדים לא טוען כי יש היכרות מוקדמת עם הצד השני.

7.אפילו אלמלא הספיק מר ברוזה לבלום כאשר הבחין בנתבע מנסה לעקפו מימין, הנתבע הוא זה שנושא במלוא האשם לקרות התאונה. למותר לציין, כי מר ברוזה לא חפץ לגרום לשום נזק אלא נהג כשורה, והנתבע הוא שיצא לעקיפה מיותרת מימין במקום להמתין לכל היותר עוד מעט קט. מקום שבו חתך את נתיבו של מר ברוזה בעקיפה מימין, הרי שגם לו היה רכבו של מר ברוזה בנסיעה, והוא שפגע ברכב הנתבע שחסם נתיבו בעקיפה מימין , הנתבע נושא במלוא האשם לתאונה, עקב נהיגתו הלא זהירה.