תא"מ 34039-02-14 לידר סושי בע"מ נ' שרקא

לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבע לפצותה בגין נזקי תאונת דרכים.

במסגרת כתב התביעה טענה התובעת כי ביום 27.11.13, עת נסע עובד החברה על האופנוע בכביש מחולון לכיוון אזור, הגיח רכב הנתבע מאחור, פגע בו והדף אותו לרכב צד ג' אשר נסע לפניו.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי האחריות לאירוע התאונה רובצת במלואה לפתחו של נהג אופנוע התובעת אשר סטה ונכנס בפראות לנתיב נסיעתו ואף בלם בפתאומיות, עד כי לא נותר לנתבע מרחק עצירה סביר.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. טעמיי להלן.

מצאתי את עדויות נהג האופנוע של התובעת ועדי ההגנה גם יחד, כחסרות.

התרשמותי הבלתי אמצעית מעדים אלו הייתה כי כל אחד מהם מבקש לצייר את התמונה העובדתית בהתאם לתוכן שהוא סבור כי יכול לסייע לעניינו במסגרת הליך זה.

כך לדוגמא טען נהג אופנוע התובעת כי הבחין במהלך הנסיעה בכתם שמן או שלולית מים.

עם זאת, איש מהעדים האחרים (שלושה במספר) לא ראה את אותו כתם שמן או מים.

למעט אמרה כללית של נהג האופנוע ביחס לאותו כתם, לא נתמכה גרסתו זו בראייה כלשהי.

למעלה מכך, עדת התביעה הנוספת, הגב' דוזלר, העידה כי נהג האופנוע החל להאט, אך עשה כן באופן מדורג, ותוך שהיא חוזה בכך שנייר כלשהו עף לו מהאופנוע.

עדות זו, בדבר נייר אשר עף לנהג האופנוע חזרה על עצמה גם בעדותם של הנתבע ועד ההגנה הנוסף שהיה עמו ברכב.

נהג האופנוע עצמו, אישר עובדה זו בעדותו ואף טען כי הפתק כלל מידע בדבר הכתובת אליה אמור היה להגיע לצורך מסירת משלוח (ראה עמוד 3 שורות 24-28 לפרוטוקול הדיון).

מסך כל העדויות עלה כי נהג האופנוע האט מהירותו , ממהירות של כ-80 קמ"ש למהירות של כ- 30 קמ"ש בטווח זמן לא ארוך, בכביש בין עירוני, עקב אובדן אותו פתק שאמור היה להנחות אותו לכתובת מסירת משלוח.