תא"מ 34000-08-14

מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 13.10.13 ברחוב היוצר בחולון בין כלי רכב נושא מספר רישוי 66-369-78 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 91-121-24 (להלן: "התאונה").

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כוח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן עם נימוקים קצרים, וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

עדותה של נהגת הנתבעים, הגב' אביבה שחר, אשר הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעים, היתה קוהרנטית וברורה. לדבריה, התאונה התרחשה עת רכב התובעת השתחל בין שני כלי רכב אשר היו בעמידה אגב ניסיון לבצע עקיפה של עומס תנועה שהיה במקום. הגב' שחר העידה, כי כאשר רכב התובעת הגיח מהנתיב הנגדי, עקף את רכבה מימין, לא היה יכול להמשיך ולהשתלב בנתיב הנסיעה מימין בשל עומס תנועה, ולכן ניסה להשתלב בנתיב השמאלי, מאחורי רכב הנתבעים. היא טענה, כי בעת שפנה שמאלה פגע רכב התובעת בפינה שמאלית של רכב הנתבעים. הגב' שחר הטעימה, כי בעת תאונה היה רכב הנתבעים בעצירה מוחלטת. היא טענה, כי נהג התובעת ברח מהמקום אחרי התאונה, וכי איתרה את רכב התובעת באמצעות מספר הטלפון שהיה רשום ע"ג רכב התובעת, ואשר נרשם על ידי אחד מהנוכחים בזירת התאונה.

עדותו של העד הניטרלי, מר שמעון שמנטו, אשר הובאה אף היא כתימוכין בגרסת הנתבעים, היתה אמינה. מר שמנטו העיד, כי בעת התאונה עמד על המדרכה בסמיכות למקום. לדבריו הוא ראה התאונה ואת המגע בין כלי הרכב, אף כי לא הבחין בחלק ברכב התובעת שפגע ברכב הנתבעים (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 9-10). בדומה לגב' שחר, אף מר שמנטו העיד, כי רכב התובעת השתחל בניסיון לעקוף את רכב הנתבעים, כי בעת התאונה היה רכב הנתבעים בעצירה מוחלטת, וכי רכב התובעת ברח מהמקום לאחר התאונה.

עדותו של מר אלכס אלצ'בסקי, נהג התובעת, אשר הובאה כתימוכין בגרסת התובעת, איששה את עיקרי גרסת הנתבעים. נהג התובעת אישר, כי בעת התאונה ביקש להשתחל בין שני כלי רכב שהיו בעצירה, האחד בנתיב נסיעתו, והשני (רכב הנתבעים) בנתיב הנסיעה הנגדי. הוא אף אישר, כי המעבר בין שני כלי הרכב היה צר וצפוף, ובלשונו: "פניתי שמאלה ועצרתי בגלל שהכיוון (צ"ל: "בכיוון") שלי עומד רכב ובכיוון אחר עומד רכב ואני עצרתי. אני חיכיתי כמה דקות. צפרתי עברתי את האוטו שהיה בכיוון שלי. עברתי חצי אוטו והאוטו שבכיוון אחר ביקשתי שתתקדמי קצת בצד ימין של שער המוסך תתקדמי ימין שאני יכול לעבור. ואז עברתי והיא שרטה לי את הרכב" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 21-24), חרף הצפיפות, הודה נהג התובעת, כי לא המתין ולא בדק שאכן נהגת הנתבעים הזיזה את רכבה כפי שביקש ממנה והמשיך בנסיעה, וכי בעקבות נסיעתו נגרמה הפגיעה, ובלשונו: "התחלתי לעקוף את הרכב שהיה לפני משמאל ביקשתי שהר (צ"ל: "הרכב") שהיה בכיוון הנגדי שתתקדם קדימה ולא שמתי לב אם היא מתקדמת או לא, ואז היא שרטה בדופן שמאלית אחורית" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 3-4). יתר על כן, נהג התובעת הודה, כי לא ראה את רכב הנתבעים בעת התאונה, ולא היה יכול לשלול הטענה, כי רכב הנתבעים היה בעצירה מוחלטת בעת התאונה (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 11-12). הלכה למעשה, נהג התובעת אישר, כי לא ראה התאונה, וכי נאלץ לשאול אנשים אחרים, האם בכלל נגרמה פגיעה (עמ' 2, שורות 5-6, 23-24). הוא אף אישר, כי עזב המקום מבלי לצאת מרכבו, מבלי לבדוק אם נגרם נזק לכלי הרכב ומבלי למסור פרטיו (שם, וכן בשורה 27). הוא אף הודה, כי נהגת הנתבעים נאלצה לאתרו באמצעות החברה בה עבד (שם, שורה 30).

לפיכך הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכחת גרסתה, לפיה רכב הנתבעים נושא בעיקר האחריות לתאונה.

לאור האמור, יש לדחות את התביעה וזאת ללא צו להוצאות, למעט שכר עדים, כפי שנפסק במהלך הדיון.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ה, 26 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.