תא"מ 33822-06-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' תורתי ואח', תא"מ 32853-12-14 גרצוולף יעקב נ' תורתי ואח'

בפני 2 תביעות כספיות, שהדיון בהן אוחד, האחת על סך של 13,822 ₪ (תביעת כלל), והאחרת, שהיא תביעת הפסדים, על סך של 4,482 ₪ (תביעת גרצוולף, לאחר שעודכנו סכומי התביעה לאור הסכמות הצדדים בדיון), ושעניינן נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים.

בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות שהוגש.

בקליפת אגוז: אין חולק כי משאית הנתבעים ביצעה פניית פרסה מותרת אל כביש דו-נתיבי, שעל השמאלי מביניהם נסעה נהגת התובעים. בעת היציאה לפרסה, לא ראו שני הנהגים זה את זו. המשאית לא השלימה את פניית הפרסה, ובין הפינה השמאלית-אחורית שלה לבין דופן ימין, בין הכנף לדלת הקדמית, ברכב התובעים ארע מגע שגרם לנזק. נהגת התובעים טוענת, שהמשאית נסעה אחורה, כנראה כחלק מתמרון פניית הפרסה, ופגעה בה בעת שניסתה לחלוף מאחוריה על נתיבה, שהיה פנוי; ואילו נהג המשאית טוען, כי כלל לא נסע אחורה, אלא היה בנסיעה במהירות אפסית להשלמה בטוחה של פניית הפרסה, כשהרכב פגע במשאית, עת ניסה לחלוף על נתיב שהיה חסום בחלקו על ידי המשאית.

חרף הויתור על הנמקה, אעיר כי גם לפי גרסת התובעים ניתן למצוא מידה של רשלנות בנהיגת נהגת הרכב, וכי מאידך, מאופן הפגיעה ברכב ניתן ללמוד כי היתה תנועה של המשאית אחורנית, בין אם בהילוך אחורי, ובין אם בגלישה אחורנית עקב עליה לא מוצלחת על אי התנועה המפריע להשלמה רציפה של פניית הפרסה.

לאחר ששמעתי את העדויות, אפוא, ועיינתי במכלול חומר הראיות, ולאחר שנתתי דעתי לתסריטים האפשריים המסבירים את התרחשות התאונה, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחלק את האחריות בין הנהגים בחלקים שווים. לפיכך, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת בתא"מ 33822-06-14 את הסך של 6,911 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 379 ₪, את שכר העדה בסך 500 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪, ואילו לתובע בתא"מ 32853-12-14 את הסך של 2,241 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 379 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יצברו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ל' אדר א' תשע"ו, 10 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.