1.התביעה שבפניי הוגשה לאחר שהנתבעת דחתה את תביעת התובע לתגמולי ביטוח עבור רכבו אשר, לטענתו, נגנב.
הצדדים:
2.התובע היה הבעלים של רכב מסוג פולקסווגן, מ.ר. 9110673 (להלן: "הרכב").
הנתבעת הייתה חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב במועד הרלבנטי (להלן: "הנתבעת" או "חברת הביטוח").
רקע כללי:
3.התובע היה הבעלים של הרכב והוא רכש פוליסת ביטוח מקיף עבור הרכב אצל הנתבעת (להלן: "הפוליסה"). ביום 4.12.13, לטענת התובע, נגנב הרכב, והוא הודיע על כך הן למשטרה והן לחברת הביטוח (להלן: "האירוע" או "מקרה הביטוח" או "הגניבה").
4.אין מחלוקת בין הצדדים, כי במועד זה הייתה הפוליסה בתוקף. התובע, לטענתו, הודיע על האירוע הן למשטרה והן לנתבעת, כאמור.
5.הנתבעת דחתה את דרישת התובע בשני נימוקים כדלקמן:
1. העדר מיגון כנדרש לפי תנאי הפוליסה.
2. נסיבות האירוע אינן תואמות את המדווח לנתבעת.
6.בעקבות דחיית הדרישה הגיש התובע את התביעה לבית המשפט.
תמצית טענות הצדדים:
תמצית טענות התובע:
תיאור העובדות:
7.התובע היה בעלים של הרכב, אשר בעבר שימש כמונית (משנת 2007 עד 2012, ולאחר מכן ביצע שינוי רישוי לרכב פרטי). הרכב בוטח אצל הנתבעת בביטוח מקיף משך מספר שנים. הפוליסה חודשה לשנה נוספת החל ביום 1.3.12 ועד ליום 28.2.13, ואחריה שוב חודשה הפוליסה עד ליום 01.03.14.
8.ביום 4.12.13 נגנב הרכב לאחר שהתובע החנה אותו במקום מוסדר בבית החולים "הדסה הר הצופים" בירושלים. התובע הודיע על דבר הגניבה הן למשטרה והן לנתבעת. הנתבעת דחתה את דרישת התובע לקבלת תגמולי ביטוח ובעקבות כך הוגשה התביעה הנדונה.
מיגון הרכב:
9.בהתאם לדרישת חברת הביטוח מיגן התובע את הרכב במיגון כמפורט בסעיף 7 לתצהיר עדות ראשית של התובע. אישורי המיגון נשלחו לנתבעת וצורפו כנספח ד' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע.
בדיעבד, התברר לתובע, כי קוד המיגון המופיע על אישורי המיגון היה 71 ולא כנדרש בפוליסה המחודשת שבה נדרש קוד 72. סוכן הביטוח הבהיר לתובע, כי אין בזאת רלוונטיות לגביו, ואף העיד בבית המשפט, כי לא קיבל כל הודעה מהנתבעת על שינוי קוד המיגון.
מכל מקום, הנתבעת חידשה את הפוליסה על בסיס אישורי המיגון בהם צוין קוד 71 ואף המשיכה לגבות את התשלומים עבור הפוליסה. בהתנהלותה זו הוכיחה הנתבעת כי קיים כיסוי ביטוחי לרכב, ומכאן שיש לדחות את טענת הנתבעת להעדר כיסוי ביטוחי עקב העדר מיגון כנדרש בפוליסה (דהיינו קיים מיגון בעל קוד 71 במקום קוד 72).
10.סוכן הביטוח העיד, כי הנתבעת כלל לא עדכנה את סוכניה כי בוצע עדכון מיגון. מעבר לכך, הנתבעת הסכימה לבטח את הרכב ע"פ אישור המיגון הקיים. התובע לא ידע כי הוא אינו עומד בדרישת המיגון, שכן הפוליסה שלו חודשה ע"פ אישור המיגון אותו הגיש.
הנתבעת אישרה וגבתה פרמיה מלאה על הפוליסה, כאשר חזקה עליה שהיא מודעת לאישור המיגון והסכימה לבטח את הרכב בהתאם למיגון הקיים.
11.ע"פ ההלכה שנקבעה על ידי בהמ"ש העליון בבר"ע 3260/10 לוידס נ' סלוצקי, ניתן ללמוד לענייננו, כי קוד המיגון השונה הינו אמצעי הפחתת סיכון בלבד, והנטל על הנתבעת להוכיח, כי קיים הבדל בין המיגונים והאם יש הבדל בין הפרמיות למיגונים השונים. הנתבעת לא עמדה בנטל, אלא חידשה את הפוליסה כאשר היא מודעת למיגונים הקיימים ברכב.
העדר התאמה בפרטים שמסר התובע:
12.התובע טעה במס' הטלפון של אחיו שנתן לחוקר מטעם הנתבעת, תיקן עצמו ודיווח בעצמו על טעותו לחוקר. לא ברור איזו חשיבות יש לגרסת האח שלא ידע אודות האירוע שבועות אחרי האירוע.
מסמכי המוסך:
13.לטענת התובע, יש למשוך מהתיק את מסמכי המוסך. עיון בדו"ח החוקר מעלה שאין זכר למסמכי המוסך . החוקר אף לא אישר שקיבל אותם בזמן אמת ושעיין בהם, כך גם לא היה לו מושג מה הם מכילים. יתרה מזאת, מסמכי המוסך לא נמסרו לידי ב"כ התובע עד היום. בהתאם לתקנות 214 ח ו- 214 ט בתקסד"א, יש למשוך מסמכים אלה מהתיק. נוסף על כך, ממסמכי המוסך לא עולה כי הייתה תקלה משמעותית שלא תוקנה ובאחריות יצרן.
נטל ההוכחה:
14.נטל ההוכחה לטענת העדר כיסוי ביטוחי חל על המבטחת (התובע מפנה לפסיקה ת.א. 28153-11-11). כך גם במקרה של טענת תרמית מדובר בנטל הוכחה ברמה הקרובה למשפט הפלילי, דהיינו קרוב למעבר לספק סביר. במקרה דנן הנתבעת לא עמדה בנטל, שכן החוקר העיד כי אין לו שום ממצא לגבי מעורבות התובע באירוע או שלילת טענותיו.
הרחבת חזית:
15.לא נטען ע"י הנתבעת לפני הסיכומים לעניין מצבו הרפואי של התובע ועל הקשר בינו לבין האירוע דנן, ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה.
גובה הנזק:
16.התובע הגיש כתב תביעה מתוקן ביום 12.11.15 והעמיד את תביעתו לאחר התיקון על סך של49,504 ₪ (שווי הרכב בהתאם למחירון עומד על 47,600 ₪ ונכון ליום הגשת התביעה עומד על 49,504 ₪).
טענת הנתבעת, כי יש להפחית את גובה הנזק שנקבע ע"פ מחירון לוי יצחק, מהווה חריגה מחוזה הפוליסה.
תמצית טענות הנתבעת:
העדר מיגון כנדרש:
17.הפוליסה דורשת מיגון קוד 72 והאישור שנשלח מעיד על מיגון קוד 71. התובע שקבל את הפוליסה היה צריך להיות מודע לדרישות המיגון ומשלא עשה כך, אין כיסוי ביטוחי. כך גם סוכן הביטוח, אשר שימש כעד מטעם התובע, לא נתן כל הסבר מניח את הדעת לשוני שבין דרישות המיגון לבין מה שנעשה ע"י התובע בפועל. אולם, גם אם היה התובע עומד בדרישות המיגון, עדיין דין התביעה להידחות בשל כך שאירוע הגניבה הוכח כמבוים.
ביום הגניבה – הסרת הכיסוי הביטוחי בהתאם לסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981
18.שקלול הראיות מביא למסקנה, כי מדובר במקרה קלאסי של אירוע גניבה מבוים. לאורך כל התיק עולות סתירות ואי דיוקים, כך גם תשובות התובע בעדותו מעוררות תמיהות רבות.
התובע, אשר מכיר את ענף הרכב משום שהוא איש מקצוע בתחום כפי שהודה בעדותו (פרט' עמ' 6 ש' 31-32), ידע כי הרכב במצבו עובר לגניבה לא יימכר בסכום הקרוב למחיר המחירון, שכן מדובר ברכב ששימש כמונית, יד 7, עם 380,000 ק"מ ובמצב מכני גרוע. מצבו המכני של הרכב יצר תמריץ לתובע לביים את אירוע הגניבה.
19.כך גם, טוענת הנתבעת, כי מניע נוסף מקורו בכך שגניבת הרכב אירעה בסמוך לפציעה בעבודה ממנה סבל התובע ואשר בגינה ישב התובע בבית משך שנה לכל הפחות. עקב מצבו הכלכלי של התובע, שהיה זקוק לכסף באופן מידי, ומשום שמכירת הרכב לא באה בחשבון לאור מצבו של הרכב, הרי שהדבר היווה אף הוא תמריץ לביום הגניבה.
מסמך היסטורית הטיפולים:
20.ניתנה לתובע הזדמנות להתנגד למסמך זה, או לזמן לעדות את נציג המוסך, וזאת בהתאם להחלטת בית המשפט בפרוטוקול מיום 02.03.16. משלא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו.
מצבו המכני של הרכב:
21.ממסמכי המוסך ניתן ללמוד על מצבו המכני של הרכב ועל הטיפולים שבוצעו בו, כאשר יש קשר ישיר בין מצבו המכני לבין הבחירה של התובע לבצע הונאת ביטוח, וכן יש בכך כדי לסייע בחישוב שוויו של הרכב במועד הגניבה.
כחודש עובר לגניבה סבל הרכב מתקלות רבות, ומבדיקה שערך התובע במוסך צ'מפיון מוטורס נמסר לו כי יש בעיה עם הגיר והמנוע, התובע לא תיקן את הבעיה ברכב. גם לעניין זה נמצאו סתירות בגרסת התובע, שנשאל לעניין הבעיות ברכב והשיב, כי חודשיים עובר לאירוע ביצע טיפול גדול במוסך ומעבר לכך לא היו ברכב בעיות.
22.גובה הנזק:
למען הזהירות בלבד, טוענת הנתבעת, כי ישנם פרמטרים המשפיעים על ערך הרכב ואשר התובע התעלם מהם לחלוטין, כאשר ביקש לסמוך תביעתו על מחיר המחירון. כך יש להתחשב במס' הידיים ברכב, הרכב היה מונית ומדובר בעלות שונה, קילומטרז' גבוה, תאונות קודמות ומצבו הכללי והמכני של הרכב.
ע"פ שאילתה ממשרד הרישוי ודף חישוב ממחירון לוי יצחק, הלוקח בחשבון את הפרמטרים לעיל, ערך הרכב מגיע לסך של 34,800 ₪, אך זאת ללא התחשבות בתאונות קודמות וללא התחשבות במצב המכני של הרכב, זאת בהיעדר אפשרות לבדוק את מצבו הכללי והמכני של הרכב.
דיון והכרעה:
23.התובע הגיש , כאמור, תביעה זו לאחר שנדחתה תביעתו ע"י הנתבעת לתגמולי ביטוח בגין רכבו אשר, לטענתו, נגנב ביום 04.12.13.
24.בהודעת הדחייה שנשלחה לתובע ביום 12.01.14 הנתבעת נימקה את דחיית התביעה לתגמולי ביטוח בשני נימוקים, אשר לטענתה יש בכל אחד מהם בנפרד, ובוודאי שבשניהם יחד, כדי להפקיע את הכיסוי הביטוחי: האחד- האירוע, לטענתה, לא התרחש בנסיבות כפי שדיווח התובע לנתבעת, שכן נמסרו פרטים כוזבים. השני- היעדר מיגון כנדרש ע"פ הפוליסה.
הודעת הדחייה מיום 12.01.14:
25.הנתבעת שלחה לתובע הודעת דחייה ביום 12.01.14, אשר זו לשונה:
"על פי הממצאים שברשותנו אנו סבורים, כי האירוע לא התרחש בנסיבות כפי שדווח לחברתנו וכי נמסרו לנו פרטים כוזבים הן לגבי האירוע ותוצאותיו והן לגבי הפעלת המיגון כנדרש בפוליסה. בנוסף בפוליסה הנדונה, תנאי לכיסוי סיכוני פריצה ואו גניבה הוא: "כי ברכב מותקן מיגון העונה לקוד מיגון 72 הכולל שולל תנועה מקורי + התקן נגד מפתחות גנובים + עלוקה + כספת" וכי המערכות תקינות ופעילות בכל עת שהרכב אינו מאויש וחסרונה או אי תקינותה או אי הפעלתה של מערכת המיגון, יגרמו לדחיית התביעה במקרה של פריצה לרכב או גניבתו".
מעדותך עולה כי, ברכב היה מותקן שולל תנועה, אזעקה וקודן בלבד.
כל אחת מהסיבות הללו ביחד ואו לחוד יש בהם בכדי להפקיע את הכיסוי הביטוחי בהתאם לתנאי הפוליסה.
לאור האמור לעיל אנו דוחים את התביעה. "
דו"ח החקירה:
26.הנתבעת צירפה דו"ח חקירה, אשר נשאר חסוי עד תום פרשת התביעה בהתאם להחלטתי מיום 11.08.15. על תוכנו של דו"ח החקירה יבואר בהמשך (להלן: "הדו"ח" או "דו"ח החקירה").
העדים:
27.מטעם התביעה העידו התובע וכן סוכן הביטוח שלו, מר מאיר פיליפס (להלן: "סוכן הביטוח" או "מר פיליפס").
מטעם ההגנה העיד החוקר שהכין את דו"ח החקירה, מר ישראל שריקי (להלן: "החוקר" או "מר שריקי"), וכן נציג המוסך הוזמן לצורך הגשת ספר הטיפולים המתייחס לרכב ואשר נוהל במוסך, אולם הוא לא נחקר.
הפן הנורמטיבי:
28.סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח" או "החוק") כותרתו "מרמה בתביעת תגמולים", וזו לשונו:
![מלבן 3]()
![]()
"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו."
29.סעיף 26 לחוק חוזה ביטוח כותרתו "מקרה שנגרם בכוונה", וזו לשונו:
![מלבן 2]()
![]()
"נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו."
הנתבעת שמה דגש בכתב ההגנה ולאורך ההליך, לרבות בסיכומיה, על סעיף 26 לחוק חוזה ביטוח, הדן בנפקות המשפטית למקרה ביטוח שנגרם בכוונה בידי מבוטח.
30.יפים לעניין סעיף 26, הדברים שנאמרו מפי כב' השופטת נתניהו במסגרת ע"א 391/89 אורית וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(1) 837, בעמ' 859:
"הוראת סעיף 26 לא נועדה, לדעתי, להביא לשינוי בכללי הראיות, אלא לבטא עיקרון ידוע ומקובל משכבר של תקנת הציבור, שמעילה בת עוולה (אזרחית או פלילית) לא תצמח עילת תביעה, על מנת שלא לעודד הפרת חוק, ראה פסק הדין הנ"ל של [15] slattery; וכן Parkington& ,macgillvray בספרם הנ"ל, בעמ' .1841לדעתי, לא בכדי אין ההחלטה בע"א 678/86 [5] הנ"ל מבוססת על סעיף 26 לחוק חוזה הבטוח, אף שעל המקרה שנדון שם חל החוק. אך אם נלך לדרכו של חברי, הרואה בסעיף 26 מקור לפרשנות הפוליסה, נתקשה למצוא בו מקור השראה לתוצאה ההפוכה מזו המשתמעת מסעיף פטור, כי הנטל הוא על הטוען לפטור".
31.למרות שהנתבעת מבססת את הגנתה על סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, הרי שהיא טוענת בדרך עקיפה גם לתחולת הוראת סעיף 25 לחוק, שכן לטענתה, התובע מסר פרטים כוזבים וניסה להוציא ממנה כספים במרמה. על כן, בדיון אתייחס לשני הסעיפים האמורים.
נטל ההוכחה בראי הפסיקה:
בהתאם להלכה הפסוקה, נטל ההוכחה הן לגבי העדר תנאי מיגון, והן לגבי ביום - חל על הנתבעת.
32.במסגרת בר"ע 3260/10 חתמי לוידס נ' אליהו סלוצקי (ניתן ביום 20.03.13) מפי כב' השופטת ד' ברק-ארז (להלן: "הלכת סלוצקי") נאמרו הדברים הבאים היפים לעניין נטל ההוכחה להלן:
"כלל ידוע הוא שעל המבוטח מוטל הנטל להוכיח כי מקרה הביטוח התרחש, ואילו על המבטח מוטל הנטל להוכיח כי חל סייג, חריג או פטור מאחריות לו הוא טוען (ראו למשל: ע"א 678/96 חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 177, 184 (1989); רע"א 143/98 דיב נ' הסנה – חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נג(1) 450, 452 (1999); ע"א 8349/09 גרטלר נ' M.H.WHEELER חתם לויד'ס, בפסקה 10 (22.5.20111) [פורסם בנבו] ; אליאס, בעמ' 1313)."
33.כאשר נטענת טענת ביום, הרי שנטל ההוכחה קרוב למשפט הפלילי, ולכן קמה חובת הוכחה מוגברת (ראו גם רע"א 9215/10 יצחק פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום12.04.11)).
34.כך גם במסגרת ע"א 7456/11 מוריס בר נוי ואח' נ' מלכי אמנון ואח', (פורסם בנבו ביום11.4.13), דן בית המשפט העליון בהיקף הנטל המוטל על הטוען טענת מרמה, וקבע כדלקמן:
"כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע, הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות...".
אי עמידה בתנאי מיגון- הלכת סלוצקי:
35.כב' השופטת ד' ברק-ארז התייחסה במסגרת הלכת סלוצקי לתוצאות הפרת החובה להפעיל אמצעי מיגון בפוליסות ביטוח, וכך קבעה:
"התוצאה העולה במשולב מסעיפים אלה (סעיף 21 וסעיף 18(ג) לחוק חוזה ביטוח- ח.ק.) היא שאי-נקיטת אמצעי להקלת סיכונו של המבטח בזמן שנקבע לכך אינה גוררת, באופן אוטומאטי, שלילה של הכיסוי הביטוחי, אלא הפחתה יחסית של שיעור התגמולים – על-פי היחס בין דמי הביטוח ששולמו לבין דמי הביטוח שהיו משתלמים במצב שבו לא ננקט האמצעי, והכול בכפוף למצב שבו אף מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה שאינו מחייב נקיטת אותו אמצעי. הסדר זה מהווה דוגמא חשובה למגמתו הצרכנית של החוק, הבאה לחזק את מעמדו של המבוטח מול המבטח..".
36.כב' השופטת ברק-ארז מבהירה, כי ההסדר החקיקתי הקבוע בסעיפים 18 ו-21 לחוק חוזה הביטוח הנו הסדר שנועד למנוע שלילה "אוטומטית" של דמי הביטוח ממבוטחים אשר לא עמדו במי מדרישות הפוליסה בהתייחס להקלת הסיכון (ראו הלכת סלוצקי, פסקה 25 - פורסם בנבו).
מן הכלל אל הפרט:
37.בענייננו, השאלה האם עמד התובע בנטל להוכיח כי מקרה הביטוח אכן התרחש, נגזרת מתוך הנטל החל על הנתבעת להוכיח כי חל חריג או פטור מהחבות לעניין הכיסוי הביטוחי.
כעת יש לבחון את טענות הנתבעת לפטור מחבותה אחת לאחת, ולהכריע בהן, כדלהלן:
היעדר עמידה בתנאי המיגון:
את הנימוק של הנתבעת בדבר היעדר עמידה בתנאי המיגון אין בידי לקבל, וטעמיי יובהרו להלן:
38.התובע הגיש מראש את אישורי המיגון שסומן בקוד 71 ע"י המתקין והנתבעת ביטחה את הרכב במשך שנתיים רצופות בהתאם לאישור מיגון זה, כאשר היא מחדשת את הפוליסה ללא תנאים וגובה את סכומי הפרמיה עבור הפוליסה מהתובע.
39.הווה אומר, פוליסת הביטוח הונפקה לתובע ולא בוטלה, זאת למרות שהועבר לה אישור על מיגון, אשר לטענתה, איננו עומד בדרישות הפוליסה (רמה 71 במקום רמה 72). אי ביטול הפוליסה והמשך גביית הפרמיה מהווים הסכמה בפועל, או בהתנהגות, לבטח את הרכב גם אם לא עמד בדרישות המיגון המופיעות בפוליסה. הנתבעת חידשה את הפוליסה בה צוין קוד מיגון 72, למרות שלא קבלה אישור על מיגון המציין קוד זה, אלא חידשה את הפוליסה על בסיס אישורי המיגון בהם מצוין קוד מיגון 71. התנהלות זו היא בבחינת "הדבר מדבר בעד עצמו" , היוצרת מניעות מלטעון העדר כיסוי ביטוחי עקב אי עמידה בדרישות המיגון.
40.לעניין זה אף אמינה עליי עדותו של סוכן הביטוח, אשר העיד בזו הלשון:
"ש.אתה מודע לזה שרמת המיגון בפוליסה שלנו היא 72 ולא 71?
ת.שנה קודמת היה 71, אני ראיתי לאחר מעשה.
ש.אתה לא בודק את הפוליסה לראות שהוא עומד בתנאי הפוליסה?
ת.זה לא ראש דאגותיי, הרוב בסדר. חב' הביטוח לא אמרה שהיא משנה את המיגון.
ש.האם חב' הביטוח אמורה להודיע אם היא משנה את רמת המיגון?
ת.אמורה להודיע בכתב, במייל, בפקס.
....
ת.אם הייתה דרישה למיגון שונה, אני לא מבין למה לא פנו אליי. "
(פרט' עמ' 10 ש' 14-19 ושורה 33).
41.יתרה מכך, הנתבעת לא זימנה לעדות נציג מטעמה אשר הנפיק את הפוליסה הנידונה ואשר יש בידו לשפוך אור על השינוי שנעשה בתנאי המיגון והמעבר מקוד 71 לקוד 72, זאת כדי להוכיח את טענתה לעניין היעדר כיסוי ביטוחי לאור אי עמידה בתנאי המיגון. משלא עשתה כן, הלכה פסוקה היא, כי הדבר פועל לחובתה (ראו לעניין זה דברי כב' הש' א. גולדברג, במסגרת ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פס"ד כרך מה חלק רביעי, בעמ' 658).
42.אשר על כן, הטענה בדבר אי עמידה בתנאי מיגון כנדרש ע"פ הפוליסה כנימוק להיעדר כיסוי ביטוחי- דינה להידחות.
לאור התוצאה אליה הגעתי, אינני רואה צורך לדון בהשלכות הלכת סלוצקי על ענייננו, מה גם שהנתבעת לא הניחה תשתית עובדתית לעריכת בדיקה זו.
הסרת הכיסוי הביטוחי בהתאם לסעיף 26 לחוק בעקבות ביום גניבת הרכב ומסירת פרטים כוזבים:
43.הטענה העיקרית של הנתבעת מתמקדת בביום אירוע הגניבה, אשר נלמד, לטענתה, מתוך הסתירות הרבות ואי הדיוקים שנמצאו בין הדברים שנאמרו ע"י התובע לחוקר ובין עדותו של התובע בביהמ"ש, וכן בשל נסיבות האירוע, אשר לטענתה, מעלות תהיות בנוגע לתום לבו של התובע בעניין הגשת התביעה.
תהייה בדבר התנהלותו של התובע לאחר אירוע התאונה, אותה ציינה הנתבעת מתייחסת לכך שההודעה למשטרה נמסרה על ידי התובע כעבור מספר שעות לאחר שגילה שרכבו נגנב ומבלי להזעיק או לצלצל לאחד מבני משפחתו לאחר אותה תגלית.
44.סתירות בעדויות שהוזכרו על ידי הנתבעת מתייחסות למספר הידיים שעבר הרכב. התובע ציין בחקירתו שהוא הבעלים הרביעי של הרכב בעוד משאילתה בעניין הרכב מתברר שהתובע הוא הבעלים השביעי של הרכב. גם בעניין הקילומטרז' לא דייק התובע, אשר ציין שהרכב גמע 330,000 ק"מ בעוד מספר הטיפולים ניתן ללמוד שהוא גמע לכל הפחות 375,791 ק"מ.
45.לא מצאתי, כי הנתבעת הצליחה להציג תשתית ראייתית העומדת בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת טענת מרמה – ביום הגניבה לעניינו, וזאת גם בהתחשב בסתירות ובתמיהות עליהן הצביעה הנתבעת כראיות נסיבתיות התומכות בטענתה, ואבאר מסקנתי זו להלן:
46.לעניין העובדה, כי התובע התבלבל שעה שנתן לחוקר מטעם הנתבעת את מס' הטלפון של אחיו עם טעות בספרה, אמינה עליי עדותו של התובע כי התבלבל ולא שיקר (פרט' עמ' 5 ש'18-25). הוא אף צלצל לחוקר סמוך לאחר שנחקר על ידו וביקש לתקן את המספר.
47.לעניין המצב המכני של הרכב, אשר בדו"ח החקירה נכתב כי החוקר עימת את התובע עם הבדיקה במוסך שהעלתה בעיות בגיר ובמנוע טרם האירוע, הסביר התובע בעדותו:
"ש.היו לרכב הזה איזשהם בעיות מכניות לפני שהוא נגנב שאתה יודע לספר עליהם?
ת.זה אוטו תמיד יש להם בעיות. זה מה ששאל אותי גם החוקר. היה בעיה במזרקים. החלפתי את המזרקים בחברת צ'מפיון. היה בעיה בגיר בחלק של המוח. לא תיקנתי את זה כי ביקשו הרבה כסף. וגם אני בעל מקצוע. אני לא סתם."
(פרט' עמ' 6 ש' 29-32).
48.התובע הודה בעדותו, כי לחוקר אמר שיש בעיה במזרקים, אך על הבעיה בגיר לא סיפר (פרט' עמ' 7 ש' 20-23). עוד העיד, כי הוא בעל מקצוע וקונה את החלקים בעצמו ומתקין אותם כדי לחסוך בכסף. כך גם העיד, כי תיקן את הגיר בירושלים (עמ' 7 ש' 11-15).
49.החוקר נשאל אודות דו"ח החקירה והממצאים העולים ממנה, וכך השיב:
"ש.לא מצאת ממצאים במקום שיסתרו את הגרסה שלו לנסיבות הגניבה?
ת.לא. אין לי.
...
ש.אתה בדקת מה הייתה התקלה האמתית ומה היה מהות אפשרות תיקון?
ת.אין לי אפשרות לדעת את התקלה, כי אין לי את האוטו. כל הנתונים שקיבלתי זה מהמוסך".
(פרט' עמ' 14 ש' 10-15).
50.החוקר, שהוא העד היחיד של הנתבעת להוכיח את טענת המרמה העיד, ברוב הגינותו, בחקירתו כי אין לו ממצאים שיסתרו את גרסת התובע לאירוע. אמנם ניתן ללמוד מעדותו של התובע ומחקירתו ע"י החוקר, כי ישנם אי דיוקים בתשובותיו, אולם אין בכך מספיק כדי להוכיח את טענת המרמה, או הביום, אשר הינה טענה בעלת גוון מעין פלילי, ולכן כדי להוכיחה יש לעמוד בנטל הוכחה מוגבר, נטל אשר לא עמדה בו הנתבעת, כאמור.
ספר הטיפולים של הרכב:
51.אמנם התרתי לנתבעת להגיש את ספר הטיפולים של המוסך בשלב ההוכחות, לפנים משורת הדין, ולמרות טענתו של התובע שיש למשכו מהתיק, אך בפועל קיימים כשלים בהגשתו.
אתחיל בכך שספר הטיפולים הוגש לאחר הזמן שנקבע להגשתו בהחלטתי מיום 2.3.16, ולטענת ב"כ התובע הוא מעולם לא נמסר לו. מן הראוי היה שיוגש בצירוף תצהיר, ולו קצר, אך גם זה לא נעשה.
52.לגופו של עניין, הוגשו 25 עמודים של ספר טיפולים החל משנת 2007. מעיון באותם 25 עמודים מצאתי, כי הביקור האחרון המתועד היה ביום 27.6.13 (כאשר הביקור המפורט האחרון שהיה הוא מתאריך 23.5.13), ואילו אירוע הגניבה היה בדצמבר 2013, כחצי שנה אחרי אותו ביקור אחרון במוסך.
53.הווה אומר, גם מבחינה עניינית אין בחומר שהוגש לחזק את טענת הנתבעת, שכן אם היה מדובר בתיקון מהותי שהיה צריך לבצע ברכב (עקב בעיה בגיר או במנוע), לא ברור איך הרכב נסע במשך כל אותה תקופה, או אפילו אם מדובר בחודש ימים, אלא אם אקבל את עדות התובע שהוא ביצע את התיקונים החיוניים בעצמו בהיותו איש מקצוע. בנסיבות אלו, מצאתי לקבל את עדות התובע בנדון (ראה פרוטוקול הדיון בעמוד 7 שורות 11-12 בחקירה הנגדית, וכן בחקירה החוזרת בעמוד 9 שורות 10-11), דהיינו שהתיקונים הנדרשים בוצעו על ידי התובע בהיותו איש מקצוע (התובע עבד במוסך ועל כך לא הייתה מחלוקת).
כמו כן, הצעת המחיר המוזכרת באותו מסמך (שצוינה בטיפול מיום 27.06.13) לא צורפה לחומר שהוגש ולא הוצגה לבית המשפט. בנסיבות אלו, הרי שאין בספר הטיפולים שהוגש להועיל לנתבעת, הן לאור הכשלים הפרוצדורליים בהגשתו, והן מבחינה מהותית.
הרחבת חזית:
54.אכן הטענה בדבר מצבו הרפואי והכלכלי של התובע המספק סיבה לביום אירוע הגניבה, הועלה לראשונה בסיכומי הנתבעת, ומשכך מדובר בהרחבת חזית אסורה. הנתבעת לא אפשרה לתובע להתייחס לטענה זו במסגרת הליך הבאת הראיות ובכך פגעה בזכות מהותית שלו. טענה זו הייתה ידועה לנתבעת, או הייתה יכולה להיות ידועה לנתבעת, בשלב הבאת הראיות, במיוחד לאחר ששכרה חוקר לבדיקת אמינות התובע. לא זו אף זו, אין בנסיבה זו אף אם הייתה נכונה עובדתית, כדי לעמוד בנטל ההוכחה החל על הנתבעת לעניין טענת המרמה, או הביום. אוסיף ואציין שגם דו"ח החוקר לא מצביע על קשיים כלכליים מיוחדים או קיומם של חובות שעל התובע למצוא מקורות לתשלומם.
גובה הנזק:
55.לטענת הנתבעת, התובע לא הוכיח את גובה הנזק, שכן כל שצירף הוא עמוד ממחירון לוי יצחק ולא הגיש חוות דעת שמאי כנדרש. במקרה הנדון, מדובר באירוע גניבה, ולכן ניתן להסתמך על מחירון לוי יצחק ללא הגשת חוות דעת שמאי.
יחד עם זאת, מקבלת אני את טענת הנתבעת, כי יש להתחשב בפרמטרים הנוספים שציינה (כגון: היות הרכב מונית לשעבר, מס' בעלים, וכן הקילומטרז' הגבוה שעבר הרכב) ובהתאם למחירון לוי יצחק שהגישה.
56.הנתבעת צירפה ביום 18.11.15 יחד עם הגשת כתב ההגנה המתוקן, מענה לשאילתה ממשרד הרישוי מיום 31.12.13 עם הפרטים הרלבנטיים של הרכב, וכן דף חישוב ממחירון לוי יצחק מיום 12.01.14, הכולל את פרטי הרכב האמורים. בהתאם לחישוב ע"פ המחירון, כאמור, ערך הרכב הנו 34,800 ₪.
לא מצאתי, כי מדובר בחריגה מחוזה הפוליסה, כפי שטען התובע, שכן יש להתחשב בפרטים הספציפיים של הרכב. על כן, אני מקבלת את המסמכים שהגישה הנתבעת, אשר נתנו ביטוי למלוא פרטי הרכב הספציפיים, ואשר אין ספק, כי חישוב זה הרבה יותר מדויק מצירוף של עמוד כללי מתוך המחירון.
סוף דבר:
57.הנתבעת תשלם לתובע סך של 34,800 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום אירוע הגניבה ועד התשלום בפועל. כמו כן, תשלם שכ"ט עו"ד בסך של 7,616₪. התשלום יבוצע תוך 30 יום. כל צד יישא בשכר עדיו.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתנה היום, כ' שבט תשע"ז, 16 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.
