תא"מ 33543-11-13 נגם נ' לדרמן ואח'

1.לפניי תביעה כספית אשר במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים מיום 6.7.2013 בסך 14,185 ₪. התובע הינו הבעלים של רכב מסוג פאסאט מ.ר 32-429-64 (להלן: "רכב התובע"). הנתבע 1 הינו הנהג בזמנים הרלוונטיים לתביעה ברכב מסוג פונטיאק מ.ר 68-263-36 (להלן: "רכב הנתבעים"). הנתבעת 2 הינה מבטחת רכב הנתבע 1.

2.נוכח ניהול ההליך בסדר דין מהיר ובהתאם למצוות תקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

3.אליבא דגירסת התובע כפי שנטענה בכתב התביעה, ביום 6.7.2013, עת נסע התובע ברכבו בכביש ירושלים-תל אביב בנתיב הימני מתוך שני נתיבים, רכב הנתבע שנסע אחריו פגע בו מאחור, ככל הנראה בשל נסיעה במהירות מופרזת ו/או עקב אי-שמירה על כללי הזהירות בנהיגה. לטענת התובע, בעת בדיקת הנזקים שנגרמו לרכב התובע בסמוך לאחר קרות התאונה, הנתבע הודה באחריותו לתאונה. בנוסף טוען התובע, כי הנתבע התרשל בכך שנהג בחוסר זהירות, נהג במהירות מופרזת, לא בלם בזמן ולא שם לב למהלך הנסיעה.

4.אליבא דגירסת הנתבעים כפי שנטענה בכתב ההגנה, ביום 7.7.2013 בעת נסיעת הנתבע 1 בנתיב שמאלי כדין, סטה רכב התובע מנתיבו ופגע ברכב הנתבע 1. הנתבע 1 יצר קשר עם התובע על מנת לקבל את פרטי הביטוח מטעמו אולם התובע לא נעתר לבקשת הנתבע 1 לקבל את פרטי המבטחת. בטופס "הודעה על קרות תאונה" שנערך ביום 10.7.13 והוגש לנתבעת ביום 14.7.13 ניתנה הגרסה כדלקמן: "נסעתי בנתיב הימני רכב צד ג' שנסע בנתיב השמאלי סטה לכיוון שלי ופגע בי".

5.בדיון שהתקיים בפניי ביום 18.2.2014 במעמד הצדדים ובאי כוחם, שבו הצדדים על עיקרי טיעוניהם והנהגים העידו אודות נסיבות קרות התאונה.

התובע העיד בפניי אודות נסיבות קרות התאונה. לדבריו, בעת שנסע בכביש ירושלים- תל אביב במהירות 70-80 קמ"ש, רכב הנתבעים פגע ברכבו מאחור. כמו כן, התובע ציין, כי בעת קרות התאונה נסעו עימו ברכב אשתו ושני ילדיו. לשאלת השיהוי בבדיקת רכבו על ידי השמאי השיב כי לא התפנה לכך. לשאלת יכולת הוכחת תיקון הרכב, השיב התובע כי תיקן את הרכב במוסך "שייח קאסם" וכי החליף את הרכב ברכב אחר בעסקת תחלוף, זאת, לאחר שתיקן את הרכב שניזוק בתאונה. התובע אישר כי הרכב תוקן בשטחי הרשות הפלסטינית. כן, ציין, כי הפגיעה ברכבו הייתה בחלקו האחורי-שמאלי.

הנתבע 1 העיד בפניי, כי נסע בנתיב שמאלי מתוך שני נתיבי נסיעה וכי רכב התובע שנסע בנתיב הימני סטה לפתע מנתיבו במהירות 90 קמ"ש ובלם את רכבו באופן פתאומי כך שקיצר לו את מרווח הבלימה. בחקירה הנגדית, השיב לסתירה בין עדותו לבין האמור בטופס "ההודעה לחברת הביטוח" כאשר בעדותו טען כי נסע בנתיב השמאלי בעוד שבטופס ההודעה נרשם, כי נסע בנתיב הימני. על פי עדותו, חלה טעות סופר בטופס ההודעה בין הנתיב הימני לשמאלי. כמו כן, ציין כי האמור בטופס ההודעה נרשם על ידי מאן דהו ולא על ידו, זאת, הגם והחתימה המתנוססת על גבי טופס ההודעה הינה חתימתו.

6.בישיבה נוספת שהתקיימה במעמד הצדדים מיום 15.7.14, טען התובע, כי בשל מעבר בא כוחו, עו"ד טנוס, למשרד אחר, לא הוגשה חשבונית התיקון לבית המשפט במועד שנקבע בהחלטת בית המשפט, אלא, אך יומיים בטרם מועד הדיון.

הנתבעת התנגדה להגשת החשבונית כראיה בבית המשפט, זאת, מהטעמים כדלקמן: הראייה הוגשה באיחור ניכר מהמועד שנקבע בהחלטת בית המשפט, קרי, 45 יום מיום 18.2.14 ולמעשה הוגשה כיומיים טרם מועד הדיון. בהגשת הראייה בסמוך למועד הדיון, נמנעה למעשה מהנתבעת האפשרות לבצע בדיקה אודות אמיתותה, זאת, במיוחד נוכח התמיהות שהועלו על ידה.

לאחר שעיינתי בראיה בדמות חשבונית תיקון ושקלתי טענות הצדדים נחה דעתי, כי אין לקבלה כראיה בתיק. התובע לא מילא אחר הוראות תקנות 214 ח' ו-214 ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בכך שלא ציין במסגרת רשימת המסמכים המצויים בידו את קיומה של החשבונית. מלבד העובדה, כי עסקינן במסמך מהותי שהיה ניתן לצפות כי יצורף לכתב התביעה, לא בא זכרה של זו ברשימת גילוי המסמכים. לפנים משורת הדין נאות בית המשפט להתיר לתובע להציג המסמך הנ"ל בתוך 45 יום מיום 18.2.14 ואולם, התובע החמיץ אף הזדמנות זו. תחת זאת, הגיש את המסמך כיומיים בטרם מועד הדיון, זאת, מבלי להגיש בקשה סדורה למתן ארכה להגשת ראייה ומבלי לתמוך האמור בתצהיר ואסמכתאות כדין. יתרה מכך, החשבונית הנ"ל הוגשה באופן שהינו חסר פרטים מהותיים כגון זהות הלקוח ותאריך והיא הוגשה ללא עורכה כאשר היה ברור לתובע ובא כוחו כי עניין זה שנוי במחלוקת בין הצדדים.