תא"מ 33432-05-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' יהושע ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 4,420 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 12.08.2013 בין כלי רכב, מ"ר 85-309-13 (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 75-038-69 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה, ללא צורך במתן נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי, כפי האמור להלן:

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעות על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים. עדותה של נהגת רכב התובעת הותירה בי רושם כי גרסתה מהימנה. עדותה של נהגת רכב התובעת הייתה עדות עקבית וקוהרנטית.

זאת ועוד, ההיגיון שבקרות התאונה, כפי שעולה גם ממוקדי הנזק ברכבים, מתיישב יותר עם גרסתה של נהגת רכב התובעות על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים אשר לא נראתה לי אמינה .