תא"מ 33409-07-15

הצדדים הסמיכוני להכריע בתביעה בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט וזאת על סמך כתבי הטענות והמסמכים שצורפו אליהם.

התביעה הינה לתשלום סך של 803 ₪ שהתובע טוען כי הנתבעת 2 כמבטחת הנתבע 1, סרבה לשלם מתוך סכום נזק שנדרש על ידי התובע ואשר נגרם לטענתו כתוצאה מתאונה שארעה ביום 25.1.2015.

הסכום הנתבע מורכב משניים :

החלק האחד הינו יתרת התשלום עבור שכר טרחת השמאי שנשכר על ידי התובע על מנת להעריך את נזקיו בעקבות התאונה, ואשר העמיד את שכרו על סך של 1,100 ₪ בצירוף מע"מ, ובסה"כ 1,298 ₪, כאשר הנתבעת הסכימה לשלם סך של 900 ₪ בלבד בעבור שכר טרחת השמאי. חוות הדעת של השמאי התייחסה הן לנזק הישיר לרכב התובע והן לירידת הערך שנגרמה לו, והנתבעת פיצתה את התובע בגין הנזק הישיר לרכב בהתאם לאמור בחוות הדעת.

החלק השני הינו תשלום בגין ירידת ערך בסך 3,700 ₪ בהתאם לחוות הדעת, מתשלום זה הופחת על ידי הנתבעת סך של 405 ₪ וזאת לאור עבר תאונתי שהעיד על כך שבגין תאונה קודמת נקבעה לרכב ירידת ערך בשיעור 3%.

לאחר עיון במלוא טענות הצדדים כפי שפורטו בכתבי הטענות ובמסמכים, אני דוחה את התביעה, כאשר רק בשל ההסדר הדיוני הדחייה הינה ללא צו להוצאות.

אציין כי מצאתי ששכר הטרחה ששולם הינו סביר וגם באם היה מקום להוסיף אליו במעט הרי שמדובר בזוטי דברים שאין מקום להגיש תביעה בגינם. באשר להפחתה בירידת הערך לא מצאתי כל התיחסות של התובע לעבר התאונתי על אף שהנימוק להפחתה צויין מפורשות במכתב הדחיה והנתבעת גם הציגה את חוות דעת השמאי שניתנה ביחס לתאונה הקודמת.

אודה כי התלבטתי באם זה המקרה בו חרף ההסדר הדיוני יש מקום לחיוב התובע בהוצאות, אולם במכלול הנסיבות לא מצאתי לעשות כן, אולם יתכן וקרב היום בו אמצא שההסדר הדיוני אינו מקנה לתובע הגנה מפני חיובו בהוצאות הנתבעת בגין הליך סרק מעין זה.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ו, 07 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.