תא"מ 33380-02-15 קבוצת אדם מונס בע"מ נ' אלומטל מעטפת לבנין בע"מ

לפני בקשה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות.

לטענת הנתבעת התנגדות אשר הוגשה על ידה התקבלה ללא תנאי והתובעת חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1500 ₪. לטענת הנתבעת, התובעת לא שילמה הוצאות אלו, חרף פניות חוזרות ונשנות לבעלי החברה התובעת, פתיחת תיק הוצאה לפועל כנגדה ואף הגשת בקשה בתיק זה לסילוק תביעת התובעת על הסף. הנתבעת טוענת כי מאחר והתובעת היא חברה, עליה הנטל להראות כי ביכולתה לשלם את הוצאות המשפט, בהתאם להוראות חוק החברות ולטעמה, משנמנעה התובעת מתשלום ההוצאות, מהווה הדבר ראיה למצבה הכלכלי הקשה אשר לא יאפשר לה תשלום הוצאות בהליך דכאן, לו יפסקו לחובתה. הנתבעת טוענת כי קיים סיכוי גבוה כי התביעה תידחה, לטענתה לא קיימות נסיבות שבגינן מוצדק לתת פטור מהפקדת ערובה ומשכך היא עותרת לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות.

התובעת טוענת כי היא חברה המבוססת היטב מהבחינה הכלכלית. לטענת התובעת חיוב בהפקדת ערובה הוא החריג ולא הכלל וכן טוענת התובעת כי בתיק בית משפט אחר הפקידה את מלוא סכום התביעה כנגדה בסך של 18,880 ₪. לטענת התובעת, הבקשה נעדרת תשתית עובדתית , לא צורף לה תצהיר וכל מטרתה הוא סיכול בירור התביעה כאן. התובעת צירפה לעיון בית המשפט דו"ח רווח והפסד לחצי השנה האחרונה ולטעמה סיכוייה לזכות בתביעה גדולים. לטעמה, קבלת הבקשה פירושה מתן יתרון דיוני לנתבעת והיא עותרת לדחיית הבקשה.

הנתבעת בתשובתה הודיעה כי היא עומדת על בקשתה, אין בתגובת התובעת כל הסבר מדוע לא שולמו ההוצאות בסך 1500 ₪ אשר הוטלו עליה במסגרת קבלת ההתנגדות והרווח אשר הציגה התובעת מעסקה הוא צנוע במיוחד. לטענת הנתבעת אין באותם רווחים להעיד על איתנות פיננסית ומשלא הוצגו רווחים לחודשים 7-8/15 , יש להטיל על התובעת הפקדת ערובה אשר תבטיח תשלום הוצאות הנתבעת.

דיון :

סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 קובע כי "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

מלשון החוק עולה כי כאשר התובעת היא חברה בע"מ, כף המאזניים נוטה לטובת הנתבעת כך שעל החברה התובעת מוטל נטל ההוכחה להוכיח שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעת באם תידחה התביעה.

תנאי מספיק לחיוב חברה תובעת במתן ערובה לתשלום הוצאות אם תדחה תביעתה, הוא חוסר יכולתה לשלם את ההוצאות וכאמור הנטל לסתור הצורך בהפקדת ערובה, מוטל על החברה התובעת , שכן בידה מצוי המידע הרלבנטי על מצבה הכלכלי ובנקל יכולה להביא ראיות שיהיה בהם כדי לסתור את הנטל האמור.

ראה: בשא (ירושלים) 5425/07 יצחק גולדשמיד ואח' נ' חב' אליה ה.ב.מ.ע.א השקעות בע"מ (19/07/2007); בשא (ירושלים) 1327/06 מדינת ישראל נ' עתיר בעמ (17/10/2006); תא (חיפה) 645/05 אחים טופז יהלומים ואח' נ' בנק הפועלים בעמ ואח'(15/02/2006); בשא (חיפה) 947/07 משק אחים צוריאל בעמ נ' יובל דותן ואח' (20/03/2007).

לעניין זה התייחסה כב' השופטת גילאור בבשא (חיפה) 6191/04 POLSKA ZEGLUGA MORSKA ואח' נ' החברה לנאמנות של בנק אגוד בעמ ואח'(17/01/2006):

"הבהיר המחוקק כי הנטל להוכיח את יכולתה של החברה לשלם את הוצאות הנתבע מוטל על כתפי החברה עצמה, ככל הנראה מן הטעם שהמידע הרלוונטי למצבה הכלכלי של החברה מצוי בראש ובראשונה בידיה. לפיכך, מקום בו נותרו כפות המאזניים מאוזנות לענין זה ייטה בית המשפט לחייב את החברה במתן ערובה, אלא אם יסבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת".

בענייננו, לתגובת התובעת צורף דו"ח רווח והפסד של מחציתה הראשונה של שנת 2015. דו"ח זה מעיד על רווח, אמנם צנוע אך מדובר בכל זאת ברווח. אין ספק כי מרווחים בסדר גודל זה ניתן על נקלה לשלם הוצאות לו תידחה תביעת התובעת וזו תחויב בהן. הדרישה כי יומצאו דו"חות לחודשים 7-8/15 אין בה ממש שכן דו"חות שכאלה נערכים כדבר שבשגרה לא חודשית כי אם חצי שנתית, לבקשת רשויות המס או הלקוח. לא נעלם מעיני כי התובעת ביכרה עד כה שלא לשלם את ההוצאות אשר הוטלו עליה עם קבלת ההתנגדות בסך 1500 ₪ ומובן כי עליה לשלמן לאלתר, ברם הנתבעת בבקשתה לא טענה כי הליכי הוצאה לפועל אשר ננקטו כנגד התובעת לא הניבו כל פרי, בתמיכה לבקשתה. מאידך הראתה התובעת כי הפקידה סכום של מלוא תביעתה בתיק בית משפט, על סך של 18,800 ₪. בנסיבות אלו, ברי כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי מצבה הכלכלי יאפשר לה לשלם את הוצאות הנתבעת באם תידחה התביעה.

אך אף לולא הייתי קובעת כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה הרי שקיימות במקרה דנן נסיבות מיוחדות המצדיקות אי חיוב התובעת בהפקדת ערובה.

ברעא 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בעמ ואח' נ' בנק הפועלים בעמ, תק-על 2009(1), 1963(11/02/2009), התייחס בית המשפט לשיקולים שיש לשקול בבקשה מעין זו:

"על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד - על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר - על דרך ההיקש -כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות - אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות: (א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת - להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל). (ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624). משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים ( השוו: The White Book, 620 para. 25.12.7). הנה כי כן, בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות שעליהן עמדנו לעיל: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי (עיינו: פרשת איברהים, שם,שם; רע"א 3601/04 וינצ'ון נ' מדינת ישראל - מנהלת ההגירה /משטרת ישראל (לא פורסם, 18.10.2007) וכן דבריו של ד"ר שלמה לוין בספרו החדש: תורת הפרוצדורה האזרחית, 2008, שם בעמ' 30-27).". 

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי מתקיימות במקרה דנן נסיבות המצדיקות לסטות מהכלל של חיוב החברה בהפקדת ערובה. כאמור, טענות התובעת באשר למצבה הכלכלי נתמכה בדו"ח רווח והפסד המעיד על רווחים לחברה. לטעמי, איזון נכון בין זכויות הצדדים במקרה זה, תומך בדחיית הבקשה להפקדת ערובה על אף שההפקדה היא הכלל ולא החריג, ובכלל השיקולים בעניין זה יש להביא בחשבון את העובדה כי מדובר בתביעה שיטרית ואת החזקות הנובעות מכך שהתובעת מחזיקה בשטר של הנתבעת אשר חולל. אדגיש כי בשלב זה של בדיקת הדברים יכולה להישקל שאלת סיכויי ההליך, ברם איני רואה לנכון לקבוע בה מסמרות בשלב זה וכאמור יש לעשות כן אך כאשר סיכויי ההליך גבוהים מאד או לחלופין נמוכים במיוחד.

אשר על כן, איזון נכון של זכויות הצדדים מחייב דחיית הבקשה להפקדת ערובה וכך אני מורה.