כנאענה נ' ופיתוח ואח'

בפני תביעת נזקי רכוש לרכב.

הנתבע מס' 2 , אשר נהג ברכב השייך לנתבע מס' 1 הודה למעשה בחבותו.

לנתבעים 1 ו -2 היה ביטוח תקף אצל הנתבעת מס' 3, הכשרת הישוב חברה לביטוח, אולם זו התכחשה לחבותה וטענה שהאירוע לא התרחש בנסיבות שתוארו ע"י הצדדים דהיינו, מדובר בתביעת מרמה. התביעה בפני היא תביעה כספית, על סך 12,609 ₪.

מדובר בתאונה שהתרחשה ביום 14.1.11. נהג התובעת מר מאג'די חנף העיד פעמיים בביהמ"ש. פעם אחת העיד בישיבת קדם משפט מיום 9.2.14, ופעם שנייה בישיבת ההוכחות ביום 6.9.15.

בחקירתו אישר נהג התובע כי הוא מכיר את הנתבע 2 וכי היה בנסיעה לכיוון המגרש שלו כדי לקחת ממנו חומרים. כך העיד בישיבה מיום 9.2.14, "אני נסעתי לפניו ואותתי להיכנס שמאלה והוא נסע אחרי, לא יודע מה קרה, לא שם לב ודפק אותי מאחורה והדף אותי לעמוד בטון שהיה בשטח. יש נזקים במוקד האחורי והקדמי".

כאן המקום לציין שברכב מבוטח הנתבעת 3, היה נזק בשיעור של כ- 25,000 ₪ לערך וזה שולם ע"י חברת הביטוח "הכשרת הישוב" . על פי הצהרת ב"כ בפרוטוקול הישיבה מיום 9.2.14, יש בדעת הנתבעת 3 לתבוע בחזרה את הסכום ששולם על ידה למבוטח מטעמה.

בישיבה מיום – 6.9.15 חזר מר חנף על גרסתו ואף נחקר עליה. הוא הסביר כי הרכב בו נהג היה רכב של חברו (התובע ג'מאל כנענה). בנוגע לקיומן של מפגעי חלודה לפני התאונה, ציין כי הוא אינו יודע על כך, ייתכן וקילפו את הרכב בתוך המוסך. הוא הכחיש את חתימתו בפני חוקר.

העיד הנתבע 2 מר סראחן נאסר, כבר בתחילת עדותו ציין "אני מודה שפגעתי בו. יש לנו איזה מגרש בכביש צלמון, הוא עובד כקבלן בניין, הוא קונה חומרים אצלנו. בכביש הזה אין פניה שמאלה, אך זה קו מקווקו, אפשר לפנות שמאלה ונכנסתי ולא שמתי לב ופגעתי בו בצד השמאלי האחורי ויש איזה שלט ואני פגעתי בו". לטענתו גרסה זו ציין אף בפני חוקר. הוא אישר את הודעתו בפני חוקר.

העיד חוקר מטעם הנתבעת 3 אבינועם אלבז. מר חנך אישר כי הוא מזהה את עצמו בתמונות אך לא זכר שחתם, הוא שמע מתוך ההקלטה כי החוקר רושם את הדברים שנאמרו.

בחקירתו הסביר כי נאמר לו שרכב התובע נהדף לערימת אבנים (ולא לעמוד בטון או קוביית בטון). עוד העיד כי: "מדובר על נזק באופן צדדי שמאלי נזק שהוא כתוצאה משפשוף. לא פגיעת ניחא, יש שפשוף שלא מתאים לפגיעת חזית אחור".

הצדדים הגישו סיכומים בכתב. ב"כ התובע חזר על גרסתו של התובע אשר לטענתו לא נסתרה ואשר נתמכה בגרסת הנתבע 2. ב"כ התובע טען כי הנתבעת 3 לא הביאה כל ראייה לכך כי התאונה לא אירעה בנסיבות הנטענות ובמעורבות של כלי הרכב המצוינים. כל שטענה היה לניפוח נזקו של התובע, דבר המהווה הרחבת חזית אסורה, שכן הטענה שהייתה חלודה לא עלתה כלל בכתב ההגנה. עוד הוסבר כי הרכב צולם כ-14 יום לאחר התאונה כאשר מדובר במזג אוויר חורפי וגשום ולכן אך טבעי שהייתה חלודה.

לא הוגש דו"ח החוקר. תהיות החוקר כי נהג רכב התובע ציין כי נהדף לעמוד בטון ואילו הנתבע 2 ציין כי זה היה קובייה ולא עמוד אין בה כדי לקבל את עמדת הנתבעת.

הנתבעים 1 ו-2 טענו אף הם כי לא התגלו סתירות בנוגע לגרסה לגבי קרות התאונה. לא הוכח כי מדובר בתביעת מרמה המחייבת נטל ראייתי גבוה יותר. לא התגלתה כל ראייה להיכרות מוקדמת בין הנהגים או קשירת קשר ו/או קנוניה ביניהם.

דו"ח החקירה בוצע שנה ושלושה חודשים מיום התאונה.

הנתבעת 3 כזכור, שילמה את נזקי המבוטח שלה.

הנתבעת 3 לא טענה היעדר כיסוי ביטוחי דבר שעליה היה לעשות בהזדמנות הראשונה.

הנתבעת 3 מצידה מפנה את בית המשפט לכך כי ההודעה שנמסרה ע"י נהג המבוטח נתבע 2, אינה מאזכרת כל נזק במוקד הקדמי. כל שמצוין היה פגיעה מאחור, דבר העומד בסתירה לעדות נהג התובע המציין כי נגרם לו נזק מקדימה. לא היה במקום כל עמוד בטון שיכול היה לגרום לנזק. לא ניתן גם כל הסבר מדוע השתמש התובע ברכב של חבר ולא ברכבו שלו. הנתבעת 3 טוענת כי תמונות הנזק הן הראייה המכרעת כי הנזקים ברכב התובע לא יכלו להיגרם באופן בו תואר ע"י הנהגים כי התאונה התרחשה.