תא"מ 33306-03-11 ג'אסן נ' עזרא ואח'

לפני תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים, שארעה ביום 21/7/2010, בין רכב בבעלות התובע (להלן: "רכב התובע") לבין רכב בו נהג הנתבע 1 והמבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

התאונה ארעה בצומת כבישים מרומזר, כאשר רכב התובע חצה את הצומת בנסיעה ישר ורכב הנתבעים הגיע מימין. כל אחד מהנהגים טוען שהוא זה שחצה את הצומת באור ירוק.

אשת התובע שנהגה ברכב העידה, כי הצומת מוכרת לה, מבנה הצומת הוא כזה שיש בה שני רמזורים סמוכים האחד לאחר השני, לטענתה חצתה את שני הרמזורים באור ירוק וברמזור השני התנגש בה רכב הנתבעים פגע בצד ימני קדמי של רכבה ליד הדלת הימנית וגרר את הרכב עד לרמזור ממול. העדה טענה בחקירה ראשית, כי נסעה במהירות של 60 קמ"ש ובחקירה נגדית השיבה כי נסעה במהירות של 50-60 קמ"ש. העדה הוסיפה, כי בזמן שבלמה את הרכב סובבה את ההגה שמאלה שהרכב לא יפגע בה. העדה השיבה, כי לאחר התאונה לא שוחחה עם הנתבע אולם לאחר התאונה "הוא התחיל להגיד שהאוטו של אבא שלו ומה הוא יגיד לו עכשיו" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 22). לדבריה, ישבה עמה ברכב גיסתה אך היא לא שוחחה עימה בעת הנסיעה.

בחקירה הנגדית השיבה העדה, כי נסעה בנתיב השמאלי ולא ראתה את רכב הנתבעים עומד ברמזור, אלא כשהיא התקרבה לאמצע הצומת גם הוא התקרב. העדה הוסיפה, כי נקודת הפגיעה ברכבה הייתה מימין ולא בפגוש הקדמי. כאשר הופנתה לכך שבעדותה במשטרה אמרה שהיא זו שפגעה ברכב הנתבעים השיבה, כי אינה יודעת מי כתב את זה אולי השוטר טעה, כאשר הוצג לפניה, כי אמרה במשטרה שאינה זוכרת אם שוחחה עם הנהג ואלו בבית משפט טענה שלא שוחחה עימו, השיבה "כן לא זוכרת לא ידעתי" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 14). לפני העדה אף הוצגה גרסתה במשטרה בה אמרה שהיא אינה זוכרת באיזו מהירות נסעה והעדה השיבה, כי לא אמרה כך, אלא אמרה בכמה נסעה והשוטר לא כתב את מה שאמרה. העדה הכחישה, כי בלמה את הרכב עקב כך שהתחלף האור הירוק ובחקירה חוזרת הבהירה, כי בלמה את רכבה כאשר ראתה רכב הנתבעים באמצע הכביש, כשהוא רוצה לפגוע בה.

אחותו של התובע שישבה ברכב התובע העידה אף היא. מדובר בבחורה צעירה שהייתה בת 18 במועד הארוע ולא הייתה בעלת רשיון נהיגה. בעדותה סיפרה, כי נסעו בדרך מהעבודה, ובשני הרמזורים העוקבים היה אור ירוק, פתאום ראו את עצמם בצד השמאלי של הצומת. לדבריה, ראתה את מי שפגע בהם טופח על לחייו ואומר שזה הרכב של אביו ומה הוא עשה.

בחקירה הנגדית, השיבה העדה, כי הבלימה הייתה בזמן ההתנגשות והרכב השני הוא זה שהתנגש בהם. לדבריה, לא שוחחה עם הנהגת (אשת אחיה) על התאונה בכל ארבע השנים שחלפו וגם לא בדרך לבית המשפט, כי אין על מה לדבר. העדה אף השיבה, כי גם בזמן התאונה לא שוחחו אחת עם השניה. כאשר נשאלה, כיצד ראתה את הרמזור לפני התאונה ולא הספיקה לראות את הרכב, השיבה, כי את הרמזורים הספיקה לראות ואת הרכב ראתה רק בעת ההתנגשות.

הנתבע העיד, כי הגיע לצומת עמד ברמזור בו דלק אור אדום בפניה שמאלה בנתיב השמאלי, כאשר לימינו רכב, בנתיב שיכול לשמש גם לנסיעה ישר וגם לפניה שמאלה. אחרי 10-15 שניות התחלף הרמזור לירוק ואיך שפנה שמאלה הגיע רכב התובע ופגע ברכבו בעצמה, עד כדי שבירת הציריה. לדבריו, כאשר פנה שמאלה ראה שהרכב מגיע מרחוק אבל לא חשב לעצמו שהוא יחצה את הצומת באדום. לאחר התאונה שאל את הנהגת מדוע עברה באדום והיא השיבה כי חשבה שתצליח לעבור. הנתבע שב והכחיש, כי חצה את הצומת באור אדום, הסביר כי היה בעבודה עם סחורה יקרה ברכב ולא היה מסכן את חייו.

בחקירה הנגדית עומת הנתבע עם חקירתו במשטרה, בה נטען, כי אמר שהרכב שעמד לימינו לא יצא לכיוון הצומת, והעד השיב, כי אינו יודע מתי יצא הרכב מימינו ולא זוכר אם יצא איתו או לא. כאשר נשאל מדוע אמר שהרכב של אביו, השיב, כי הרכב של החברה אין לו שום קשר לאביו ואביו אף לא סידר לו את העבודה. כאשר הוטח בו כי יצא מעצירה ויכל לעצור השיב, כי כאשר יש לו רמזור ירוק הוא יוצא, הוא לא צריך לחשוש שמישהו מגיע ולא עוצר ברמזור.

לבית המשפט לא הוגשה תוכנית הרמזורים של הצומת ואולם הוגש דו"ח הבוחן המשטרתי, וכן הצדדים הסכימו כי מתיק המשטרה עולה שסדר הרמזורים הוא כזה שלאחר שלרכב התובע נדלק האור האדום, לרכב הנתבעים נדלק האור הירוק.

תיק המשטרה נסגר ולא הוגש בו כתב אישום.