תא"מ 33150-03-14 דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ נ' שטרן ואח'

מונחת בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 24.10.12 בכביש 6 בין כלי רכב נושא מספר רישוי 49-770-67 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 95-847-15 (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לתמרורים שבבעלות התובעת.

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים, באופן בו יישא הנתבע 1 באחריות בשיעור של 80% ואילו הנתבעת 3 תישא באחריות בשיעור של 20%.

מצאתי את עדות הנתבעת 3, אשר הובאה כתימוכין לגרסתה, ברורה, קוהרנטית ומשכנעת. לדבריה הגיעה לצומת, עצרה לפני רמזור אשר היה במצג אור אדום, ולאחר מכן החלה בתנועה. לטענתה התאונה התרחשה כאשר הנתבע 1, אשר לא ציית לרמזור במצג אור אדום, ואשר נסע במהירות מופרזת, התנגש בה.

העובדה, אשר לא הוכחשה על ידי הנתבעים 1 ו- 2, כי בכיוון נסיעתה של הנתבעת 3 היה רק רמזור אחד, תומכת בגרסת הנתבעת 3.

גרסת הנתבעים 1 ו- 2 לא זו בלבד שלא הפריכה את גרסת הנתבעת 3, כי אם אף איששה אותה.

הנתבע 1 הודה בעדותו, אשר הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעים 1 ו-2, כי קודם לתאונה עצרה הנתבעת 3 ברמזור אדום, וכי רק לאחר מכן החלה בתנועה. עדותו זו תומכת בגרסת הנתבעת 3, ואף מעמידה באור בעייתי את גרסת הנתבעים 1 ו- 2, שכן אין כל היגיון בכך שהנתבעת 3 החלה בתנועה לאחר עצירה מוחלטת לפני רמזור במצג אור אדום דווקא כאשר רכב הנתבע 1 חצה את הצומת.

זאת ועוד, הנתבע 1 הודה, כי לא האט כאשר התקרב אל הצומת.

יתר על כן, הנזק שנגרם לרכב הנתבע 1, אשר התהפך בעקבות התאונה, כמו גם פתיחתן של כריות האויר – כל אלה תומכים בגרסת הנתבעת 3, כי רכב הנתבע נסע במהירות גבוהה קודם לתאונה.

אף שהשתכנעתי כי הנתבע 1 נושא בעיקר האחריות לתאונה, אף הנתבעת 3 נושאת באחריות מסויימת לתאונה. זאת מאחר שהנתבעת 3 העידה, כי לא ראתה את רכב הנתבע 1 קודם לתאונה, וכן העידה כי התאונה התרחשה בסמיכות לקו העצירה לפני הרמזור של רכב הנתבעת 3. לו היתה הנתבעת 3 קשובה יותר, היה באפשרותה למנוע התאונה, או לכל הפחות לצמצם את הנזקים שנגרמו כתוצאה ממנה.

נוכח האמור לעיל, יש לחייב את הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובעת סך של 2,099 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובשכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪. בנוסף ישאו הנתבעים 1 ו-2 בעלות היחסית של 80% מאגרת משפט ששולמה, ומשכר העדים, כפי שנפסק במהלך הדיון.

יש לחייב את הנתבעת 3 לשלם לתובעת סך של 525 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובשכ"ט עו"ד בסך של 250 ₪. בנוסף תישא הנתבעת 3 בעלות היחסית של 20% מאגרת משפט ששולמה, ומשכר העדים, כפי שנפסק במהלך הדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.