תא"מ 33070-12-12 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' א. עומר תשתיות ותעשיה בע"מ

בפניי תביעתה של התובעת לתשלום יתרת פרמיה בגין פוליסה לביטוח עבודות קבלניות שהוצאה לבקשת הנתבעת.

תקופת הביטוח הייתה מיום 26.06.2011 ועד ליום 30.06.2012.

ביום 20.11.2011 ביקשה הנתבעת לבטל את הפוליסה החל מיום 15.09.2011 ואילך.

ביום 20.02.2012 ביטלה התובעת את הפוליסה מחמת אי תשלום מלוא הפרמיה.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם בנסיבות בהן הפוליסה בוטלה קודם שתמה תקופת הביטוח המקורית חלה על הנתבעת החובה לשלם את מלוא הפרמיה או שמא עליה לשלם עבור תקופת הביטוח בפועל.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית של עדים מטעמם ולאחר מכן הודיעו כי הגיעו להסדר דיוני לפיו ייתן בית המשפט פסק דין על דרך הפשרה לפי ס' 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984 וזאת לאחר סיכומים בכתב.

בהחלטתי מיום 15.01.2015 אישרתי את ההסדר הדיוני בין הצדדים וציינתי כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים.

הצדדים הגישו סיכומיהם והתייחסו באופן מנומק וראוי למחלוקת בין הצדדים.

לאחר שעיינתי בכתבי בי דין, לרבות תצהירי העדות הראשית והסיכומים שהגישו באי כוח המלומדים של הצדדים, בהתחשב בפסקה השנייה של ס' 5 ב' לתנאי הפוליסה (דף 4 לנספח א' לתצהירו של מר פירוז מטעם התובעת) המתייחס "לתקופה שעד לביטול...", בהתחשב בכך כי השיק שמסרה הנתבעת לסוכן הביטוח ע"ס 3,000 ₪ שזמן פרעונו 30.11.2011 הושב לנתבעת ובהתחשב במועד שחלף עד לביטול הפוליסה בפועל ולאחר ששקלתי גם שיקולי צדק אני קובע כי אף צד אינו זכאי לקבלת תשלום מהצד שכנגד.