תא"מ 33056-02-16 הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' נאשף ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 13.7.2014 בכביש 444, צומת אחד דרומה ממחלף ג'לג'וליה. התובעים טוען לנזקים בסך כולל של 34,552 ₪, מתוכם תביעת שיבוב של התובעת 1 בסך 31,267 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך ושכר שמאי (החלוקה בין מוקדי הנזק ברכב התובעים היא בקירוב 2:1, ובירידת הערך 4:1, כשהמוקד האחורי חמור יותר), ותביעת הפסדים בסך 2,441 ₪ של התובע 2, בגין השתתפות עצמית ודמי כינון.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3.אין חולק בעובדות אלה: רכב הנתבע 2 פגע מאחור ברכב התובעים בעוצמה מספקת כדי לגרום למכסה המנוע להתעוות לחלוטין, ולקדמת הרכב להינעץ מתחת למגן האחורי של רכב התובעים (רכב הנתבע 2 הורד מהכביש בעקבות התאונה); מעט לפני או אחרי כן, פגע רכב התובעים מאחור ברכב הנתבעת 1, כשהפגיעה ברכב הנתבעת 1 היא בפינה שמאלית-אחורית, וברכב התובעים בפינה שמאלית-קדמית. בתום התאונה נשארו רכב התובעים ורכב הנתבע 2 בנתיב השני מימין (מתוך 3 נתיבים הממשיכים ישר, כשלשמאלם נתיב לפניה שמאלה), כשרכב התובעים מוטה קלות ימינה ורכב הנתבע 2 מוטה קלות שמאלה, ואילו רכב הנתבעת 1 מצוי בהטיה חדה שמאלה, מעט לפני רכב התובעים, ובנתיב השלישי מימין.

4. התובע 2 טוען כי התאונה ארעה בשל סטיה חדה ופתאומית שמאלה של רכב הנתבעת 1, שהיה מעט לפניו ומימינו, וניסה להגיע לנתיב השמאלי. התובע 2 בלם בחזקה והצליח להגיע לעצירה ולהימנע מפגיעה ברכב הנתבעת 1, אלא שאז פגע בו רכב הנתבע 2, והדפו אל רכב הנתבעת 1. לדבריו, הגיעה הנתבעת 1 מנתיב ההשתלבות היורד מכביש 531, החוצה את כביש 444.

4.הנתבעת 1 לא זכרה דבר מהתרחשות התאונה עצמה, לבד מכך שרכבה ספג מכה חזקה והיא פונתה לבית החולים. עם זאת, הכחישה כי חצתה נתיבים בחדות, וטענה שנסעה כדרכה בנתיב נסיעתה. באשר לכיוון נסיעתה, היא טוענת שהיתה בדרכה ממרכז הארץ אל עבר בית מגוריה בטייבה (המשולש), ומאחר שלא ידעה את הדרך ניווטה בסיוע תוכנת ניווט, אלא שטעתה בדרך. יודגש, כי כיוון הנסיעה של 3 כלי הרכב לפני התאונה היה דרומה, תוך התרחקות מטייבה, וכי באפשרות הנתבעת 1 היה לבצע פניית פרסה באותו צומת מדובר, כדי לחזור צפונה, אולם לשם כך היה עליה לחצות את 3 נתיבי הכביש כמעט בניצב לכיוון התנועה.

5.נהגת הנתבע 2 טוענת, כי נסעה מאחורי רכב התובעים, תוך שמירת מרחק ראוי ובמהירות סבירה, והבחינה ברכב הנתבעת 1 חוצה את הנתיבים בפתאומיות, ואת רכב התובעים בולם, ולפיכך בלמה אף היא, אולם בשל קיצור מרחק הבלימה של רכב התובעים פגע הוא ברכב הנתבעת 1, והיא פגעה בו.

6.הנתבע 2 עצמו – שלא נכח במקום התאונה – העיד כי שוויו של הרכב היה נמוך במיוחד, ולפיכך למרות שהורד מהכביש, ולמרות שלטענתו הנתבעת 1 אשמה בתאונה, בחר שלא לתובע את נזקיו.

7.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, וכן מנח כלי הרכב בסיום הארוע, הגעתי למסקנה כי רכב התובעים פגע ברכב הנתבעת 1 לפני שנפגע ע"י רכב הנתבע 2, אולם כי יש לקבל את גרסת התובע 2 ונהגת הנתבע 2, כי הנתבעת 1 חצתה בפתאומיות ובמהירות את הנתיבים, באופן שאין לייחס לתובע 2 אשם כלשהו בהתרחשות התאונה. בהתאם, יהיה נכון לייחס את הנזק הקדמי ברכב התובעים לנתבעת 1, ואילו את הנזק האחורי לנתבע 2.

8.בקצרה, אלה הנימוקים להכרעה זו: