תא"מ 33000-07-14

מונחת בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 31.10.13 ברח' יונתן בבני ברק בין כלי רכב נושא מספר רישוי 19-441-61 ובין משאית נושאת מספר רישוי 49-690-73 (להלן: "המשאית").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כוח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן עם נימוקים קצרים, וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים, באופן בו יישא הנתבע 1 באחריות בשיעור של 80% ואילו נהג התובעות יישא באחריות בשיעור של 20%.

עדות נהג התובעות, אשר הובאה כתימוכין בגרסת התובעות היתה קוהרנטית ואמינה, והוא תיאר התאונה לפרוטרוט באופן ברור. נהג התובעות העיד, כי הוציא את רכב התובעת מהחניה במפרץ הרחוב על פי בקשת עובדי השיפוצים במקום. הוא העיד, כי קודם להזזת רכב התובעת וידא עם אחד מפועלי השיפוצים שעמד ברחוב, בסמיכות למקום בו חנה רכב התובעת, כי הוא הולך להזיז את רכב התובעת, וכי הפועל אישר הזזתו. הוא טען, כי לכל אורך זמן זה היתה המשאית משמאלו, בעצירה מוחלטת, כאשר מנועה פועל. לדבריו, כאשר החל ביציאה מהמפרץ, במגמה להשתלב במרווח שבין רכב התובעת לבין המשאית, החלה המשאית בתנועה, ופגעה ברכב התובעת. עוד טען, כי כתוצאה מהפגיעה נהדף רכב התובעת ימינה. בשלב זה הסיט נהג המשאית את ההגה ימינה, ומעך את דופן רכב התובעת ליד הדלת וגרם לרכב התובעת "לעלות" עם גלגליו על גלגל המשאית. מיקום הנזק וטיב הנזק ברכב התובעת מתיישב עם עדות נהג התובעות. ניתן לראות בנקל, כי ברכב התובעת שני מוקדי מעיכה, בכנף ימנית קדמית ומעליה וכן מוקד מעיכה בדלת ימנית קדמית, דבר התואם את עיקרי עדות נהג התובעת.

עדות העדים מטעם הנתבעים לא הפריכה את גרסת התובעות, ואף איששה את עיקריה. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") אישר, כי קודם לתאונה השלים את עבודות השאיבה במקום, וכי התכוון לנסוע עם המשאית. עם זאת טען, כי טרם התניע המשאית, ואף טרם נכנס לקבינה, כי אם עמד על המדרגה במטרה לעלות למשאית. עדותו זו אינה מתיישבת עם טופס ההודעה מטעמו (נ/1) בו טען, כי "עלה לרכב על מנת להתניע", והוא לא סיפק הסבר משכנע לפער בין גרסתו בעדותו בפני בית המשפט לבין טופס ההודעה. כמו כן אישר הנתבע, כי קודם לתאונה עמדה המשאית במקום לפרק זמן ממושך (בין 20 ל- 40 דקות לדבריו). בנוסף, הנתבע אישר, כי לאחר התאונה טען כלפיו נהג התובעות, כי הוא פגע ברכב התובעת (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 2). מר אליהו יוספוב, אשר עדותו הובאה אף היא כתימוכין בגרסת הנתבעים אף אישר בעדותו, כי הנהגים שחנו במפרץ התבקשו לפנות את כלי הרכב שלהם לצרכי עבודות השיפוצים (עמ' 9, שורה 11). עם זאת, טענו שני עדי הנתבעים, כי בעת התאונה היתה המשאית בעצירה מוחלטת, וכי רכב התובעת הוא שפגע במשאית אגב ניסיונו לצאת מהחניה. גרסתם אינה מתיישבת עם מיקום הנזק ברכב התובעת ועם טיבו. לו אכן היתה המשאית בעצירה מוחלטת, היה נגרם לרכב התובעת נזק מסוג של שפשוף, ולא סימני מעיכה בולטים וברורים כמתואר. לאור האמור התרשמתי, כי התובעות עמדה בנטל המוטל עליהן להוכחת גרסתן, לפיה רכב התובעת יצא מהחניה לבקשת פועלי השיפוצים, ובתיאום עימם, וכי המשאית פגעה ברכב התובע אגב תחילת נסיעתו.

אמנם התאונה התרחשה אגב יציאת רכב התובעת מחניה, ואכן לנהג המשאית שטח מת מצידו הימני. עם זאת, במקרה דנן אין חולק, כי המשאית עמדה במקום משך זמן רב לצרכי עבודות השיפוצים. יתר על כן, אין חולק כי רכב התובעת יצא מהמפרץ לבקשת פועלי השיפוצים במקום. כמו כן, אליבא דגרסת התובעות יצא רכב התובעת מהמפרץ בתיאום עם אחד מהפועלים שנכח במקום בסמיכות קרובה למשאית. בנסיבות אלה, התרשמתי, כי נהג המשאית הוא הנושא בעיקר האחריות לתאונה. עם זאת גם נהג התובעות נושא באחריות מסויימת לתאונה. יתכן כי לו היה קשוב ודרוך יותר להתפתחויות בכביש, היה יכול למנוע התאונה או לכל הפחות לצמצם נזקיה.

נוכח האמור לעיל, יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעות סך של 6,888 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ואגרת משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,400 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ה, 04 מאי 2015, בהעדר הצדדים.