תא"מ 32981-03-15 בסט פון בע"מ נ' גרשון

 1.לטענת התובעת נתבע 1 נהג לרכוש ממנה מוצרים משך תקופה ארוכה ולא שילם את מלוא התמורה עבור אותם מוצרים, עד אשר נותר חוב בסכום של למעלה מ – 30,000 ש"ח בגין רכישות שביצע הנתבע בחודשים ינואר עד אוגוסט שנת 2011. הנתבע שילם סכום מסוים על חשבון אותו החוב ויתרת החוב היא סכום התביעה האמור לעיל.

2.מטעם התובעת העיד מנהלה, מר דורון בכר, אשר תמך את דבריו בחשבוניות ובכרטסת לקוחות בה מופיעים כל הסכומים שהנתבע שילם על חשבון רכישותיו, הוא נחקר ארוכות והשיב על כל השאלות בצורה מסודרת תוך הפנייה למסמכים הרלוונטיים ולא נכשל בלשונו גם כאשר ב"כ הנתבעים המלומד ניסה להכשילו ולהטעותו בהפנותו למספרים שאינם רלוונטיים כלל לנושא הנדון בתביעה זו.

מר בכר העיד כי קשריו עם הנתבע התפתחו על רקע חברי שהיה ביניהם קודם לקשר העסקי שנוצר, והבהיר כי הקשר היה כולו עם הנתבע, מר יצחק גרשון, ולא עם אחרים לרבות לא עם אשתו של מר גרשון, נתבעת 2. מר בכר תמך את עדותו בשלוש הקלטות של שיחות שניהל עם הנתבע ותמליליהן צורפו כנספחים ג' עד ה' לכתב התביעה (להלן: "השיחות"). בכל השיחות מודה הנתבע בקיומו של החוב, הוא טוען שהוא מצוי בקשיים כלכליים ולכן קשה לו לשלם את החוב, הוא מצר על כך, בפרט לאור יחסי החברות שבין הצדדים, הוא מודה שהחוב עומד על כ – 40,000 ₪ ולאחר מכן מודה ששילם על חשבון אותו חוב 5,000 ₪ ונותר חייב, ובסופן של השיחות הוא מבהיר למר בכר כי כרגע אינו יכול לשלם את החוב בשל קשיים כלכליים, הוא לא יצר את החוב בכוונה, כואב לו מאוד שנותר חייב כסף לתובעת ומסיים ב"אתה אכלת אותה, אתה תתמודד עם זה אני אומר לך דוגרי... זה קשה לשמוע את זה, אני אגיד לך את זה דוגרי... הכי הכי חרא לי בעדך...".

עוד בשיחה הראשונה ביניהם (נספח ג' לכתב התביעה) מבקש מר בכר כי הנתבע ייקח הלוואה וישלם לו את חובו, אולם הנתבע מבהיר כי הוא אינו יכול לקחת הלוואות בשל מצבו הכלכלי שהוא קשה עד כדי כך שאינו מסוגל לשלם לחברת החשמל ולמכולת. מר בכר מציין שהוא מחכה כבר כשנה וחצי לתשלום החוב, זאת בגלל היחסים החבריים, והנתבע מבהיר לו "תחכה עוד קצת", "כמה זה קצת" שואל מר בכר, והנתבע עונה "לא יודע" ומדגיש את היותם חברים אבל חוזר וטוען שאינו מסוגל לשלם את חובו.

3.בכתב ההגנה מודה הנתבע בכל האמור בתמלילים, אולם טוען שהתמליל הוא משנת 2014 והוא אינו יודע לאילו שיחות מתייחסים התמלילים, אולי לאירועים קודמים שהתרחשו בין הצדדים ואולי החוב בו מדובר באותן שיחות שולם זה מכבר. טענה זו נסתרת על ידי ב"כ המלומד של הנתבעים אשר בסיכומיו מאשר בעצם מכללה כי השיחות רלוונטיות ועוד איך לחוב נשוא התביעה.

4.עדה נוספת העידה מטעם התובעת היא מנהלת החשבונות, הגב' אביבה מנטש, אשר העידה במקצועיות, היא נחקרה על כל החשבוניות והכרטסת אשר מגבות את סכום התביעה, השיבה לעניין לכל השאלות והפנתה למסמכים הרלוונטיים והתרשמתי ממנה לחיוב ואני מאמין לכל אשר אמרה. אותו הרושם עשה עליי גם מר בכר אשר העיד בבהירות ובצורה מהימנה אשר הותירה עליי רושם חיובי ביותר.

5.ב"כ המלומד של הנתבעים ניסה להכשיל את מר בכר, טען שכרטסת הלקוחות של התובעת אינה משקפת את המציאות ולראייה הציג לו מסמך המעיד על הפקדת 6,000 ₪ לחשבון בנק בטענה שסכום זה הופקד לחשבון הבנק של התובעת, אלא שעיון באותו מסמך מראה כי מדובר בכלל על הפקדה לבנק מזרחי בחיפה בגין תשלום משכנתא, מה שאינו קשור בשום אופן לתובעת ובסופו של דבר גם הנתבעים מסכימים שמדובר בטעות (עמ' 26 לפרוטוקול). ב"כ המלומד של הנתבעים טען כי הופקד לחשבון התובעת סכום כסף נוסף אשר לא נרשם בכרטסת הלקוחות של התובעת, אולם משהתבקש להציג את אותו מסמך השיב: "אני יודע שהייתה הפקדה כזו כי יש לי דפי חשבון, אם כי אני לא מסוגל להציג זאת כרגע לעד אבל ראיתי מסמך כזה" (פרו' 07.12.15 עמ' 8). בחקירת הנתבע ביום 26.12.16 הוא נשאל אם הביא את אותם דפי חשבון בנק שלא הוצגו לתובעת, אולם בתשובה הפנה את ב"כ המלומד של התובעת שישאל את אשתו כי לו עצמו אין מושג במה מדובר (עמ' 30 לפרוטוקול).

6.נתבעת 2 העידה כי היא בעלת העסק ששמו גרשון משלוחים, לא מדובר בחברה בע"מ אלא בשם עסק בלבד אשר אינו מהווה אישיות משפטית, ולטענתה היא בעלת העסק הבלעדית ובעלה הוא בבחינת "בעל עוזר". הוא אינו שכיר, לא שותף אלא כאמור בעל עוזר, אולם היא מודה שהיא משלמת לאותו בעל עוזר את החלק היחסי שלו ברווחים של העסק (פרו' עמ' 24). מהו אותו חלק יחסי? זאת לא שמענו ממנה. היא מודה שאין לה הסכם כלשהו עם התובעת, לא בכתב ולא בעל פה, היא מודה שמי שהיה בקשר רצוף עם התובעת הוא גרשון בעלה, אותו גרשון שעל שמו נקרא גם העסק (גרשון משלוחים), הוא זה שרכש מהתובעת את המוצרים עבורם לא שילם, אולם כאמור לדבריה לא היה מקום לתבוע את בעלה מכוון שהיא בעלת העסק.

7.כאשר היא נשאלה בחקירתה הנגדית מדוע לא פרטה בתצהיר עדותה הראשית את כל אותם דברים שמצאה לנכון לטעון בחקירתה הנגדית, השיבה נתבעת 2 כי לא רצתה להגיד הכל מכוון ש"ידעתי שאופיע מול השופט ואעיר את עיניו" (עמ' 25 לפרוטוקול).

תשובותיה של נתבעת 2 בחקירתה הנגדית אינן הגיוניות כשם שגרסתה כולה אינה הגיונית, אותה גרסה לפיה העסק שנקרא "גרשון" לא שייך למר גרשון אלא דווקא לה, למרות שמי שבא בדברים עם התובעת הוא אותו גרשון, בפרט שאותו גרשון והנתבעת אינם זרים זה לזו אלא בעל ואישה ואין מחלוקת שמר גרשון עובד באופן שוטף באותו עסק ואין לו עבודה אחרת (עמ' 24 שו' 11).