תא"מ 32956-04-14 ש. שלמה רכב בע"מ ואח' נ' דהן ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 18,994 ₪ ותביעה שכנגד כספית על סך 19,817 ₪, בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 13.10.2013 בין כלי רכב מ"ר 47-626-12 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 34-209-72 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא שהם חלוקים בקשר עם נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות אך עם הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת, אשר התרשמתי מעדותו כי היא מהימנה והתיאור שלו לנסיבות התאונה מתיישבת עם ההיגיון שבהתרחשות התאונה ועם מוקדי הנזק, זאת על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים, אשר הייתה בלתי מהימנה עליי והותירה בי רושם כי הוא מנסה למקם וליישב את גרסתו עם מצב שאינו עולה בקנה אחד עם ההיגיון שבהתרחשות התאונה ואף לא עם מוקדי הנזק, לרבות מקום אירוע ההתנגשות בין הרכבים, והשברים שנפלו על הכביש ומיקומם, כפי שהוצג לבית המשפט בתמונות שצולמו בזמן אמת.

משכך, ברור כי נהג רכב הנתבעים לא שמר מרחק מרכב התובעת שנסע לפניו ובכך, למעשה, התנגש עם רכבו ברכב התובעת.