תא"מ 32847-10-15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' קוך ואח'

1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בעקבות נזקי רכוש שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 27.12.2012, בין כלי רכב, מ"ר XXX, שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח מפני נזקי רכוש שעלולים להיגרם לו (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"רXXX, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1, בבעלות הנתבעת 2 ומבוטח על ידי הנתבעת 3 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "אוטובוס הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אך המחלוקת היא לעניין נסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות להתקבל חלקית, באופן שנהג האוטובוס יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 20% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 80%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסת נהג האוטובוס, שגרסתו הייתה קוהרנטית ומשכנעת, בהשוואה לגרסתו של נהג רכב התובעת.

אני סבור כי נסיבות התאונה היו כדלקמן: רכב התובעת נסע בנתיב הימיני, מבין שני נתיבי נסיעה לאותו כיוון, וכאשר הבחין כי בהמשך הנתיב הימיני עומד אוטובוס (שאינו אוטובוס הנתבעים) הקולט נוסעים בתחנת האוטובוס, עצר את רכבו מאחורי אותו אוטובוס. במקביל נסע אוטובוס הנתבעים בנתיב הנסיעה השמאלי במטרה לחלוף על פניהם של רכב התובעת והאוטובוס האחר, ובעודו מתקרב אל רכב התובעת, סטה רכב התובעת שמאלה לנתיב הנסיעה השמאלי, על מנת לעקוף את האוטובוס האחר שעמד לפניו בתחנה, מבלי לתת זכות קדימה לאוטובוס הנתבעים.

איני מקבל את הסברו של נהג רכב התובעת בעדותו, לפיו ציין בטופס ההודעה על התאונה (ת/1) את נוכחותו של האוטובוס האחר רק כדי לציין כי אוטובוס הנתבעים עקף הן את רכב התובעת והן את האוטובוס האחר ולמעשה כי אוטובוס הנתבעים עקף את רכב התובעת על ידי סטייה לכיוון הנסיעה הנגדי (עמ' 3, שורות 4-2 לפרוטוקול). סבורני כי האוטובוס האחר הוזכר על גבי טופס ההודעה על התאונה מאחר שרכב התובעת עמד או נסע מאחוריו ונהג רכב התובעת התכוון לעקוף אותו. כמו כן, איני מקבל את גרסתו המאוחרת, של נהג רכב התובעת, לפיה רכב התובעת נסע לידו של האוטובוס האחר שעמד בתחנת האוטובוס. גרסה זו של נהג רכב התובעת לא הועלתה על טופס ההודעה על התאונה, אלא רק בשלהי עדותו בבית המשפט.