תא"מ 32818-02-16 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' מיטב מוצרי נילון ואריזה בע"מ ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 15.2.2015 בנתיבי איילון דרום, ככל הנראה באזור ההשתלבות של היורדים ממחלף ארלוזורוב. התובעת טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך כולל של 21.813 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך ושכר שמאי.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. אין חולק, כי משאית הנתבעות נעה בנתיב שמימין הנתיב עליו נע רכב התובעת, אם כי כל אחד מהנהגים טוען שהוא זה שהיה על הנתיב הימני ביותר מהנתיבים העיקריים של איילון (שאינם נתיבי השתלבות או יציאה). אין גם חולק, כי חלקו הקדמי של דופן ימין של הרכב מצא את עצמו צמוד מדי למשאית, ולמעשה מתחת לחלקה, כשהמשאית נוסעת מהר מהרכב, ובאופן שהביא ללכידת הכנף הימנית של הרכב בפינה השמאלית-קדמית של רמפת ההעמסה המקופלת מתחת לחלקו האחורי של ארגז המשאית, ולתלישתה כליל ממקומה, כך שהרכב המשיך לנסוע כשצד ימין של תא המנוע חשוף.

4.נהגת התובעת העידה, כי התכוונה לצאת במחלף הבא (מחלף השלום), אולם עדיין לא החלה במעבר נתיבים ימינה, שכן באותו שלב עדיין היה אי תנועה מצויר על הכביש לימינה, ומפריד בינה לבין התנועה היורדת ממחלף ארלוזורוב. לדבריה, לא הבחינה במשאית עד לרגע הפגיעה, אולם כי זו סטתה במהירות גבוהה לנתיב נסיעת הרכב, תלשה את הכנף כמתואר, והמשיכה בנסיעה בלא להאט. נהגת התובעת דלקה אחריה מרחק 2 קילומטרים לפחות, עד לאחר מחלף השלום, ורק שם הצליחה לגרום למשאית לעצור בצד הדרך לשם החלפת הפרטים.

5.נהג הנתבעות העיד, כי הגיע מצפון הארץ, דרך כביש החוף, נכנס לנתיבי איילון במחלף גלילות, ומשם לא ירד מהכביש עד לאחר התאונה. הוא סיפר, כי לא הרגיש בפגיעה, כלל, אך כי דרך מקרה העיף מבט במראת הצד השמאלית, כדרכו מדי רגעים ספורים בנהיגה, בדיוק ברגע בו התאפשר לו לראות את הכנף נתלשת ממקומה ונשמטת על הקרקע. לפיכך התקדם עד המחלף הקרוב, שם עמד על אי התנועה. הוא הכחיש כי סטה קודם לכן מנתיב נסיעתו.

6.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, ועיינתי בשאר חומר הראיות, אני מעדיף את גרסת נהג הנתבעות, אותה מצאתי מהימנה יותר מרעותה, בין היתר בשל טעמים אלה: ראשית, אם תאומץ גרסת נהגת התובעת כפשוטה, כי נפגעה קשות בימינה ממשאית כבדה שנסעה במהירות גבוהה במיוחד, קשה לתאר תוצאה אחרת מלבד הדיפת הרכב (שהוא רכב נוסעים קטן) מרחק משמעותי שמאלה וקדימה, תוך אבדן צפוי של השליטה על ההיגוי בו. לא כך קרה בפועל, כאמור לעיל. שנית, הנקודה המדויקת במשאית שפגעה ברכב (כפי שניתן ללמוד מכתמי הצבע על פינת הרמפה הנזכרת לעיל) מלמד, שקשה להלום פיזית את התסריט המתואר ע"י נהגת התובעת, לאמור: שהמשאית עברה ברוב אורכה את הרכב, קודם שנתפס זה בפינת הרמפה האמורה. מתקבל יותר על הדעת, שהרכב הוא שנצמד ברגע הלא נכון אל המשאית הנוסעת. שלישית, קשה לקבל את טענת נהגת התובעת, כי לא הבחינה במשאית שכמעט בכל אורכה כבר היתה לפני הרכב ברגע הפגיעה. רביעית, אם נקבל את גרסת נהג הנתבעות באשר לתוואי נסיעתו (ואעיר, כי דווקא נוכח התקשותו לנקוב בשמות המחלפים, ותיאורו הפיזי את המסלול, הרושם שנוצר הוא של תיאור אמין ונכון), הרי שלא יכול היה להיות בנתיב ההשתלבות היורד ממחלף ארלוזורוב; מאידך, גרסת נהגת התובעת באשר ליעד נסיעתה הופך לסבירה את האפשרות שהיתה בשלב של מעבר נתיבים ימינה, לקראת מחלף השלום, ובעת התאונה, בלא להבחין במשאית (או תוך שסברה שכבר עברה אותה במלואה), היתה בעיצומו של מעבר מהנתיב השני מימין (לא כולל נתיבי ההשתלבות) אל הנתיב הימני יותר.

7.הצטברות כל האמור לעיל מוביל למסקנה, שהתובעת לא הוכיחה את תביעתה, וכי על כן דין התביעה להידחות.

8.התביעה נדחית בזה, והתובעת תישא בשכר עד הנתבעות בסך 600 ₪, ובשכ"ט עו"ד בסך 3,828 ₪.