תא"מ 32570-09-13 כליפה נ' שחברי

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 5.12.13 כנגד המבקש בהעדר הגנה, לפיו חויב המבקש לשלם למשיב סך של 19,674 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין"). המדובר בתביעת כספית שהגיש המשיב כנגד המבקש לתשלום חוב שנצבר לטובתו עבור שימוש של המבקש בחשמל ביתו בהתאם להסכם שנכרת בין השניים.

המבקש עותר, אם כן, לביטול פסק הדין. המבקש טוען, כי לא ידע אודות פסק הדין אלא לאחר קבלת האזהרה בתיק ההוצל"פ שנפתח נגדו. כן, טוען המבקש כי כתב התביעה מעולם לא נמסר לידיו ו/או לידי מאן דהוא שכן, הוא מתגורר באום אל פחם ולא בנצרת, לשם, לכאורה, נמסרה ההזמנה לדין. לדבריו, בכתובת האמורה בנצרת מתגוררים בני דודים שלו אולם אף לא אחד מהם קיבל ו/או ראה ו/או מצא את כתב בית הדין. בנסיבות הללו סבור המבקש, כי היות וכתב התביעה לא הומצא כדין בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 לפיהן, נדרש להמציא ככל הניתן לנמען גופו, הרי שיש להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. מוסיף המבקש וטוען, כי גם ביחס לשאלת סיכויי ההגנה הרי שיש להורות כאמור מחמת שלטענתו הוא שילם את כל חובו למשיב ובידיו קבלות אשר יעידו על כך.

המשיב מתנגד לביטול פסק הדין. ראשית, טוען המשיב כי הבקשה הוגשה לאחר שחלף המועד לשם כך, בנסיבות בהן ידע המבקש על קיומו של פסק הדין עוד ביום 2.1.14 כאשר נמסרה לאשתו במסירה אישית הודעה והתראה לאחר מתן פסק דין. כן, לטענת המשיב אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק שעה שכתב התביעה הומצא למבקש כדין כאשר נשלח על ידי שליח לכתובת אשר בנצרת בהתאם לנתונים המעודכנים במשרד הפנים, והלה סירב לחתום על גבי אישור המסירה.

המשיב מוסיף וטוען, כי אין להורות על ביטול פסק הדין מכוח שיקול דעת, בנסיבות בהן המבקש לא עמד בתנאים הנדרשים לצורך כך, הן מאחר והמבקש ידע על קיום ההליכים נגדו ובחר במודע להתעלם מהם, והן מחמת שלא הצביע על סיכויי הגנה כלשהם שעה שלא פירט את טענותיו ולא צירף להן כל ראיה שיהא בה כדי לבסס את הגנתו.

לאחר שעיינתי בבקשה לביטול פסק הדין ובתגובה לה, הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל.

ראשית, אתייחס למועד בו הוגשה הבקשה. על פי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 בקשה לביטול פסק דין תוגש תוך 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין למבקש, כאשר בית המשפט רשאי להאריך מועד זה מטעמים מיוחדים שיירשמו.

בית המשפט העליון קבע מפי כב' השופטת נאור ברע"א 7092/11 איוב מטח נ. קרן הסיטי מיום 16.08.2012 (פורסם בנבו), כי טעמים מיוחדים לצורך הארכת מועד "ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור, יש לתת את הדעת למכלול שיקולים ובהם מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, מידת הסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך שלגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו, למתן אורכה להגשתו".