תא"מ 32558-05-14 פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ נ' קרדן רכב בע"מ

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 8,905 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 19.07.2013 בין כלי רכב, מ"ר 78-325-78 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 38-205-76 (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם הנתבעת.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שעיקר האחריות לקרות התאונה יחול על נהגת רכב התובעת.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתם של עדי הנתבעת, ובמיוחד את עדותו של נהג רכב הנתבעת אשר עדותו הותירה בי רושם מהימן, על פני גרסתה של נהגת רכב התובעת.

שוכנעתי כי נהגת רכב התובעת נהגה באופן פזיז וסטתה עם רכבה לשם עקיפת רכב הנתבעת מבלי שהיא נותנת דעתה לרכב התובעת המבקש לבצע חניה. אני סבור כי לנהגת רכב התובעת אצה הדרך והיא נהגה בחוסר סבלנות.

יחד עם זאת, איני פוטר את נהג רכב הנתבעת מאחריות לקרות התאונה שכן גם הוא היה צריך ליתן דעתו לרכב התובעת גם כאשר הוא מבצע חניה בנסיעה לאחור, שהרי נהג רכב הנתבעים הודה כי הוא לא הסתכל על רכב התובעת בזמן העקיפה כי חשב שהוא מאחוריו (עמ' 4, שורות 17-16 לפרוטוקול).