תא"מ 32537-05-13 שאול נ' שי ואח'

לפני תביעה כספית בגין נזק אשר נגרם לרכב התובעת מ.ר. 36-937-59 בתאונה מיום 1.3.13. עפ"י הנטען בכתב התביעה, רכב התובעת האט לקראת עצירה ברמזור אדום. לפתע רכב התובעת נפגע מאחור ע"י רכב מ.ר. 15-600-79 נהוג ע"י נתבע 1 ומבוטח ע"י נתבעת 2.

התביעה הוגשה ע"ס כולל של 11,571 ₪ כשסכום זה מורכב מ-10,297 ₪ בגין נזק ישיר, בהתאם לחוו"ד שמאי שצורפה לכתב התביעה, שכ"ט שמאי בסך 1,170 ₪ והפרשי הצמדה וריבית.

הנתבע טען בכתב ההגנה כי עת שנסע עם רכבו בגשר ראשון לציון בנתיב האמצעי, רכב התובעת סטה מהנתיב השמאלי לנתיב נסיעתו ובכך נגרמה התאונה.

מטעם התובעת העידה הגב' שיר יעקב שנהגה ברכב והנוסעות ברכב הגב' אלמוג אזולאי והגב' בת אל כהן. מטעם הנתבעים העידו הנתבע והנוסעים ברכב מר דניאל בלומנקרץ ומר אביאל וזאנה.

בהודעת נהגת התובעת נרשם: "כשהתקרבתי לרמזור פנייה שמאלה, היה אדום, התחלתי להאט כשלפני יש רכב שמאט גם הוא. לקראת עצירה מוחלטת הרגשתי פגיעה אחורית ברכב. כשיצאתי מהרכב ראיתי את הרכב שלי ושל הפוגע שבור. כששאלתי את הנהג למה לא הספיק לעצור, ענה לי שהוא דיבר בטלפון ולא התרכז בזה שעצרתי".

נהגת התובעת העידה בביהמ"ש: "נסעתי בגשר ראשון לציון, התקרבתי לרמזור, היה נתיב שמתפצל לשניים, אני השתלבתי לנתיב השמאלי, היה רמזור אדום, האטתי, היו רכבים לפני, ברגע שעצרתי עצירה מוחלטת הרגשתי מכה מאחור, יצאתי וראיתי את הרכב של הנתבע שבור, הוא היה בסטיה ימינה, הוא לא זז. העדה מדגימה רכב הנתבע מאחוריה עם סטיה לנתיב הימני, פינה שמאלית קדמית שלו פגועה ואצלי בצד אחורי מימין" (ע' 3 ש' 17-21).

רכב התובעת ניזוק בחלק האחורי מימין וכן בחלק האחורי של הדופן הימני. גרסת נהגת התובעת לפיה לאחר הפגיעה מאחור רכב הנתבעים סטה ימינה עשויה להסביר הפגיעות ברכב התובעת. אולם, שתי הנוסעות ברכב התובעת העידו על פגיעה מאחור בלבד, ללא סטיה ימינה. שתי העדות העידו כי לאחר התאונה יצאו מהרכב וראו את הרכבים הפגועים אך אף אחת מהן לא העידה על סטיה ימינה. על פי גרסה זו אין הסבר לנזק בדופן הימני של רכב התובעת.

בין עדות נהגת התובעת ונוסעות ברכבה נפלו סתירות נוספות. למשל, נהגת התובעת העידה כי בנתיב הימני היו מעט רכבים ביחס לנתיב בו היא נסעה (ע' 5 ש' 2-3). העדה אלמוג אזולאי, אשר ישבה ליד הנהגת, העידה כי לא היו רכבים בנתיב מימין (ע' 8 ש' 1-2). העדה בת אל כהן, אשר ישבה מאחור בצד שמאל (ע' 8 ש' 23), לא זכרה אם היו רכבים מימין (ע' 9 ש' 4). כמו כן, נהגת התובעת אישרה כי לאחר התאונה צעקה על נתבע 1 משום שחששה שיברח מהמקום (ע' 5 ש' 20). הנהגת גם העידה כי לאחר התאונה יצאו הנהגים מהרכבים ואז המשיכו בנסיעה כדי לעצור במקום שלא יפריע לתנועה. בנקודת זמן זו, שוב חששה כי הנתבע יברח מהמקום ולכן צפרה לו (ע' 4 ש' 1-2). העדה אלמוג אזולאי לא העידה על צעקות או צפירות. העדה בת אל כהן הכחישה כי היא או חברותיה צעקו על הנתבע (ע' 9 ש' 10, 14-15) וכן הכחישה כי צפרו לו (ע' 9 ש' 26-27). למותר לציין כי הנתבע 1 מאשר בעדותו כי צעקו עליו (ע' 11 ש' 1).

הנתבע 1 מסר בהודעתו (נ/1): "לפני הפנייה שמאלה בגשר ראשון כשאני בנתיב אמצעי וצד ג' בנתיב השמאלי החל לסטות לכיוון הרכב שלי ופגע בי". הנתבע 1 העיד אודות אופן אירוע התאונה: "עלינו על גשר ראשון לציון, היא היתה בפניה שמאלה, יש פניה ישר, אני הייתי על האמצע, היא היתה בנתיב השמאלי ... היא סטתה לנתיב שלי, הורידה לי את כל הטמבון החוצה, אני עם הברקס נכנסתי בה טיפה" (ע' 10 ש' 16-18).