תא"מ 32489-03-14 בלולו נ' שבו ואח'

1. לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי התובעת כתוצאה מתאונה בה היו מעורבים כלי הרכב של הצדדים, ביום 21.6.13 באור יהודה .

2. הצדדים אינם חלוקים בשאלת האחריות לקרות התאונה אלא בנוגע למספר רכיבי נזק שנתבעו על ידי התובעת.

3. בכתב התביעה פירטה התובעת את רכיבי הנזק וביניהם תבעה הפרש נזק בסך 2,209 ש"ח, ריבית עד ליום הגשת התביעה בסך 219 ש"ח, תשלום פרמיית ביטוח גבוה למשך 3 שנים בסך 6,000 ש"ח, הפסד 3 ימי עבודה בסך 900 ש"ח ועגמת נפש וטרדה בסך 1,500 ש"ח.

4. ב"כ התובעת הותיר את ההכרעה בתביעה לבית המשפט וביקש כי יילקח בחשבון הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהזמן שהתבזבז והתייצבותה לדיון.

5. ב"כ הנתבעת הודיעה כי הנתבעים מסכימים לשלם סך של 1,990 ש"ח בגין השתתפות עצמית, כינון בסך 53 ש"ח, הפרש שכר טרחת שמאי בסך 365 ש"ח, הפסד הנחת היעדר תביעות בכפוף להצגת פוליסה מתאימה בעת חידשו בשלוש השנים הקרובות ואת שכר העד, וטענה כי אין מקום לשלם בגין עוגמת נפש והפסד ימי עבודה שלא הוכחו.

6. מטיעון ב"כ הנתבעים עולה למעשה כי הנתבעים חולקים על שני רכיבים בלבד מבין רכיבי הנזק שנתבעו, אשר לדידם לא הוכחו, והם: הפסד ימי עבודה ועגמת נפש וטרדה.

7.באשר לרכיב הפסד ימי עבודה, מקובלת עליי עמדת הנתבעים כי רכיב זה לא הוכח שכן לא צורפו לתביעה ראיות כלשהן מהן ניתן ללמוד כי התובעת אכן נדרשה להיעדר במשך 3 ימים מעבודתה, היכן היא עובדת, מהו שכרה וכד'. אי לכך אני דוחה תביעת התובעת בגין רכיב נזק זה.

8.בנוגע לרכיב עגמת הנפש וטרדה – סעיף 2 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] התשכ"ח-1968 מגדיר נזק כתוצאה של העוולה הנזיקית. בתי המשפט הכירו גם בנזק לא ממוני כגון עגמת נפש כנזק בר פיצוי. אולם, כעניין של מדיניות משפטית, אינם מרבים בפסיקת פיצויים בגין נזקים נלווים כגון עגמת נפש במקרים מסוג זה, על מנת שלא לעודד הצפה של תביעות בגין נזקים "צדדיים" הנובעים מאירועים שכיחים אגב פעולה אשר הסיכון בה גבוה ונלקח מראש על ידי מי שבוחר לנהוג ברכב

9.מעיון בכתב התביעה עולה כי התובעת ביססה תביעתה לתשלום הרכיב שהוגדר כ"עגמת נפש וטרדה" על טענות הנוגעות להתנהלות הנתבעת 2 באי תשלום הנזקים שנגרמו לה על אף שלטענתה הנתבע 1 הודה במלוא אחריותו כלפי התובעת. אי לכך נראה כי מה שהתובעת הגדירה כ"עגמת הנפש וטרדה" אינו נזק שנגרם לה כתוצאה מהעוולה הנזיקית, אלא היא מבקשת למעשה פיצוי בגין התנהגות הנתבעת 2 כלפיה, אשר נמנעה מלשלם לה את נזקיה והטריחה אותה בהגשת תביעה לבית המשפט לצורך קבלת הפיצוי המגיע לה.