תא"מ 3245-04-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' כהן ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה בשחר יום 28.8.2013 בנתניה. התובעת טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך כולל של 30,370 ₪. כתב התביעה מעולם לא הומצא לנתבעת 2, ובדיון הודיעה התובעת כי היא מוותרת על התביעה נגדה.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. אין חולק, כי שלושה כלי רכב היו מעורבים בתאונה: רכב התובעת, שחנה בצד ימין של הדרך, במקביל לכיוון הנסיעה בכביש דו נתיבי; רכב הנתבעת 2 (בו נהג הנתבע 1), שסיים את חלקו בתאונה כשהוא מאונך לכיוון הנסיעה, על שני הנתיבים, כשפניו אל המדרכה, בדיוק מאחורי רכב התובעת; ורכב הנתבעת 3 (בו נהג הנתבע 4), שסיים את חלקו בתאונה כשהוא עומד על הנתיב הימני, בקירוב מקביל לרכב התובעת.

4.נהג התובעת לא התייצב להעיד, שכן הוא שוהה, ככל הנראה לצמיתות, בחוץ לארץ, אולם הוגשו טופס ההודעה שלו לחברת הביטוח (טופס שאינו בעל ערך ראייתי, בהעדר עדות מפי עורכו), ותמונות שצילם מזירת הארוע (מוצג נ/4 - ובניגוד לטופס, התמונות הן ראיה חשובה וקבילה, שכן הנתבע 1 בעצמו אישר את נכונותן ואת היותן משקפות את מצב כלי הרכב לאחר התאונה).

5.הנתבע 1 התייצב להעיד, וכן גם הנתבע 4. עוד הוגשו כראיות תמונות הנזק ברכב התובעת, כפי שצולמו על ידי השמאי מטעמה (מוצג ת/1), תמונות הנזק ברכב הנתבעת 3, כפי שצולמו על ידי השמאי (מוצג נ/1), וכן ההודעות שמסרו במשטרה שני הנהגים שהעידו (מוצגים נ/2 ו-נ/5).

6.מהתמונות שהוגשו עולה, כי רכב התובעת נפגע פגיעה קשה מאחור, רכב הנתבעת 3 נפגע פגיעה קשה בפינה השמאלית-אחורית שלו, וכן לאורך דופן שמאל עד לפינה השמאלית-קדמית שלו, ואילו רכב הנתבעת 2 נפגע אף הוא, לכל הפחות בחזית (כך עולה מהתמונות נ/4, אם כי הן מטושטשות מעט, ולא הוצגו תמונות נזק מסודרות של רכב זה).

7. הנתבע 1 העיד, כי נסע כדרכו, במהירות של כ-50 קמ"ש, בנתיב השמאלי, כשהבחין לפניו, במרחק כמה מאות מטרים, ברכב הנתבעת 3; הוא התקרב אליו ועמד לעוקפו, כשרכב הנתבעת 3 סטה לפתע ימינה, ומייד חזר לשמאל, ככל הנראה משהבחין ברכב הנתבע 1, אלא שבחזרתו פגעה הכנף האחורית-שמאלית שלו בפינה הקדמית-ימנית של רכב הנתבעת 2, וכתוצאה מפגיעה זו ארעו שני אלה: רכב הנתבעת 2 נהדף שמאלה, פגע באבני נוי בולטות שעל אי התנועה משמאל הדרך, ושב ונהדף ימינה, תוך סחרור, כך שפניו כלפי המדרכה מימין, בלא לפגוע ברכב התובעת; ורכב הנתבעת 3 נהדף ימינה, תוך סחרור, פגע ברכב התובעת מאחור, המשיך להסתחרר ימינה וחזר אל הכביש, כך שבסופו של דבר פניו היו לכיוון התנועה, והוא עמד במקביל לרכב התובעת החונה.

8.הנתבע 1 עוד העיד, בכל הנוגע לעובדות הרקע, כי הרכב שייך לנתבעת 2, שהיא אשתו של מי שהיה אז חברו של הנתבע 1; כי הרכב הושאל לו ליומיים; כי לא ברר, לא לפני התאונה ולא לאחריה, אם הרכב מבוטח, ואם הפוליסה מכסה גם את נהיגתו-שלו (הנתבע 1 היה נהג צעיר בעת התאונה); כי לאחר התאונה (אך ללא קשר אליה) נפרדו דרכו ודרכו של אותו חבר, כך שאין הוא יודע כיצד ליצור עמו קשר, ואין הוא יודע דבר באשר לכיסוי ביטוחי או באשר לגורל הרכב לאחר התאונה; כי היה לבדו ברכב בעת התאונה; וכי לאחר התאונה חשד בנתבע 4 כי הוא נוהג תחת השפעת אלכוהול, לאור תנועה ימינה ושמאלה של רכבו, עובר לתאונה, אולם כי המשטרה, שהוזעקה למקום, סרבה לבצע לנתבע 4 בדיקת אלכוהול.