תא"מ 32382-03-16 עירית ירושלים נ' צופיוף

מבוא:

1.עניינה של התביעה שלפניי בחיובי ארנונה, על סך 12,005.87 ₪, הרובצים לפתחו של הנתבע בגין היותו המחזיק ובעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס שכתובתו רחוב פישל אהרון 30 בירושלים, אשר מספרו בספרי העירייה 059-005-0023-30103 (להלן- "הנכס") לתקופה מיום 30.4.12 ועד ליום 15.9.14 (להלן- "התקופה הרלוונטית לתביעה").

2.נוכח ניהול התובענה בהליך של סדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

טענות וראיות התובעת בקצירת האומר:

3.תחילה העלתה התובעת טענת סמכות כאשר לשיטתה, בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה, זאת, הואיל וטענת הנתבע נסובה סביב אי החזקתו בנכס בתקופה הרלוונטית הואיל והשכירו לבתו, גב' מירב ינוקא. לטענת התובעת, דרך המלך להעלאת טענת נישום, לפיה, "אינו מחזיק בנכס" קבועה בסעיפים 3 ו-6 לחוק הרשויות המקומיות. בהתאם להוראת החוק, על הנישום המבקש לטעון טענה זו, להגיש השגה למנהל הארנונה בתוך 90 ימים מקבלת הודעת החיוב ועל החלטת מנהל הארנונה, זכאי הוא להגיש ערר לוועדת הערר לארנונה בתוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה בהשגה. על החלטת ועדת הערר יש זכות להגיש ערעור מנהלי לבית משפט לעניינים מנהליים. משלא הוגשו השגות במועד בדבר החיוב בארנונה, הרי שהשומות הפכו להיות סופיות וחלוטות ולא ניתן כיום בחלוף המועדים לשוב ולהעלותם גם בפני בית משפט בדרך עוקפת מסלול מנהלי, אלא, במקרים חריגים בלבד. הרציונאל העומד, בין היתר, בבסיס הוראות הדין, הינו כי העלאת טענת "אינני מחזיק" במועד מאוחר לזמן הרלוונטי עלולה במידה רבה לסכל את אופן בחינת ובדיקת הטענה על ידי הרשות המקומית. שכן, אילו טענה זו הייתה מועלית בזמן אמת, בתקופה הרלוונטית, אזיי יכלה הרשות לערוך ביקורות ובדיקות כדי לבחון הטענה ולא להישען על ראיות המוצגות לה למפרע שמטבע הדברים, קיים קושי, במצב דברים זה, לבחון את טיבן. בנוסף, טוענת התובעת, כי בית המשפט הנכבד איננו מוסמך לדון בטענת הנתבע אף מכוח סמכותו האגבית לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 וזאת הואיל ושאלת החזקה אינה שאלה אגבית או צדדית במקרה דנן, אלא, הינה לב ליבה של המחלוקת.

4.סעיף 1 לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע, כדלקמן:

"מחזיק- אדם המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט הגר בבית מלון או בפנסיון".

המונח "בעל", הנזכר בהגדרת "מחזיק" דלעיל, מוגדר בפקודה, כדלקמן:

"בעל" – לרבות אדם המקבל, או הזכאי לקבל, הכנסה מנכס, או שהיה מקבלה אילו היה הנכס נותן הכנסה, בין בזכותו הוא ובין בכא כוח או כנאמן, בין שהוא הבעל הרשום של הנכס ובין שאיננו הבעל הרשום, וכלל שוכר משנה ששכר נכס לתקופה של למעלה משלוש שנים".

5.המסגרת הנורמטיבית על פי הפסיקה הינה בחינת הטענה לפי "מדרג מחזיקים" בנכס כאשר בראש המדרג עומד בעל הנכס, ולאחריו עומד שוכר ולאחריו עומד מחזיק באופן אחר. על בית המשפט לסווג, איפוא, את הנתבע ואת בתו לפי המדרג ולאחר מכן, לבחון מי מבין השניים הינו בעל הזיקה הדומיננטית בהתאם למבחן מירב הזיקות לנכס.