תא"מ 32237-04-16 ז'יקובסקי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ

מבוא:

1.הנתבעת אשר ביטחה בעת הרלוונטית את רכבה של התובעת הגישה בקשה להתיר לה להגיש כראייה דו"ח חוקר מטעמה בתום פרשת התביעה בהסתמך על הלכת סויסה הידועה כע"א 4249/98 סויסה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נה(1) 515, ע"מ 518 (להלן: "הלכת סויסה") בטענה לניסיון להוצאת כספים במרמה שלא כדין על ידי התובעת במסגרת תביעה זו שבראשיתה טענה לתאונת דרכים עצמית שהתרחשה עם רכב התובעת ביום 22.8.15 נהוג בידי גיסה מר איוון טנקוב, שלילת הנתבעת את הכיסוי הביטוחי ובעקבותיה הגשת תביעה זו בעבור הנזקים לרכב.

2.הצדדים- הנתבעת מזה והתובעת מזה טענו כל אחת לסירוגין בהתייחס לעמדה מדוע יש לשלול את חשיפת הדו"ח ומנגד לחשוף אותו כחלק מהחובה לשחק "בקלפים פתוחים". על כן לא אחזור על הנכתב בנדון אך אציין כי מהותה של הבקשה אשר מונחת לפני אינה לשם חיסיון מסמך אלא לשם חשיפתו בשלב מאוחר יותר וזאת על מנת שלא "לזהם" את הגנת המבטחת במסגרת נימוקיה להסרת הכיסוי הביטוחי. הטעם הוא שבחשיפת התובעת לראיות אלו, עשויה זו להתכונן כראוי ולכלכל את צעדיה בהתאם לחקירה הנגדית של הנתבעת , והלכה למעשה לשבש כל דרך אשר תוביל לחשיפת האמת ובכך להכשיל את הגנת הנתבעת מפני התביעה נגדה.

5.טענות אלו של הצדדים קשורות קשר ישיר למתח התמידי הקיים שבין אינטרס הגילוי המוקדם לבין אינטרס החיסיון, בפרט עת עסקינן בתביעה בסדר דין מהיר אשר מחייבת הנחת תשתית ראייתית ראשונית לעיני כל לעומת הזכות לניהול למניעת כשל בהגנה מצד מי שעשוי להינזק באם ראייה מסוימת שבכוונתו לעשות בה שימוש, תיחשף לעיני מי שיש לו אינטרס בחשיפתה. מפני חשש זה קיים הליך הגילוי המאוחר ויפים לעניין זה דבריו של כ"ה י. עמית ביושבו כשופט בבית משפט השלום:

" איני רואה כל פגם בכך שהנתבעת תנסה להפתיע את התובע במהלך חקירתו הנגדית, שהרי אחת מתכליותיה של החקירה הנגדית היא לערער מהימנותו של העד. הפתעת העד על-ידי הצגת ראיות שונות ועימותו עם גירסאות שונות שמסר הוא או אחרים בהזדמנויות שונות, הם אמצעים לגיטימיים ויעילים לחשיפת האמת. פשיטא, כי לא דומה תגובתו הספונטנית של העד על דוכן העדים לגירסה שמוסר העד בתצהירו או בבית-המשפט לאחר שכל הגירסאות והסתירות האפשריות – מדומות או אמיתיות – מונחות בפניו והוא יכול להתכונן בשובה ונחת לכל שאלה אפשרית. הסיכוי כי במקרה כזה ייחשפו "אותות האמת" (כלשון סעיף 53 לפקודות הראיות [נוסח חדש], תשל"א1971-) הוא קלוש." ( ת"א (עכו) 4780/94 עאדל המאם נ' לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ פ"מ תשנ"ז (4) 509).

6.סוגיה זו נדונה לעומקה ובעיקרה בראשית הדרך בהלכת סוויסה, שם קבע המשנה לנשיא השופט שלמה לוין (כתוארו דאז) בעניין זה כך:

"(2)רשאי בית-המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת (527ד – ה).

(3)בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור ייתן בית-המשפט את דעתו על המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי-הטענות ועל שאר נסיבות העניין. יש להניח שהוא ייטה לעשות שימוש בשיקול-דעת זה כשהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נושא התביעה יותר מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות" (שם, ב-527ה) ( על הפסיקה המאוחרת להלכת סויסה ראה בין היתר: רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל (ניתן ביום 7.11.07) שם נקבע כי המדד לדחיית גילוי המסמך החסוי עוסק בשאלה האם יש בדבר בכדי לשרת את גילוי האמת ; רע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני (לא פורסם, 15.8.10) שם נקבע כי יישום הלכת סויסה אינו מנת חלקם של התובעת בלבד).

7.אם כן המפתח העקרוני לעניין זה מבוסס על החשש מפני שיבוב ראיות בהקשר למחלוקת העובדתית שבין הצדדים שיש לו השלכות כבדות על המחלוקת כולה. בנדון דידן, לאחר שעיינתי בדו"ח החוקר, אשר הומצא לעיוני בלבד, ובכתבי טענות הצדדים, אני קובע כי יש להיעתר לבקשת הנתבעת, ולאפשר לה את חשיפת דוח החוקר מטעמה לאחר תום פרשת התביעה שכן שאלת מהימנות הקשורה קשר ישיר להסרת הכיסוי הביטוחי ובליבת המחלוקת בתיק, עולה בבירור במסגרת דו"ח החוקר שהוצג לבית המשפט אשר מטבעה מנוע בית המשפט לפרטה. אציין לעניין זה, תוך שאיני קובע כמובן מסמרות ביחס למהימנות הדו"ח או כלפי מי מהצדדים, כי עסקינן בדו"ח מפורט ומאומת, אינו כזה שהוצא כביכול כלאחר יד שמאגד עניינים כאמור שבמהימנות והצריכים להתברר על ידי בית המשפט.