תא"מ 32197-02-15 צדקה נ' היי אנד דיזיין בע"מ ואח'

ההחלטה מיום 24/4/17 ניתנה תוך חוסר שימת לב כי לאחר ההחלטה מיום 26/3/17 ניתנה ארכה להגיש תגובה ותשובה בהחלטה מיום 9/4/17 וכי למעשה ההחלטה מיום 24/4/17 ניתנה לפני שניתנה לנתבעות זכות התשובה.

בנסיבות אלה מורה על ביטול ההחלטה מיום 24/4/17 מחובת הצדק.

בפניי בקשה מיום 26/3/17 לביטול פסק דין שניתן ביום 7/2/17 בהעדר הגנה.

הנתבעות לא שוללות שבוצעה להן המצאה של כתב התביעה באמצעות עורך דין בסידן אלא שלטענתן הומצאו מסמכים ללא מספר הליך ולפיכך מדובר בהמצאה לא תקינה. יש לדחות הטענה. עיון בנספח 3 לתגובה לבקשה לביטול פסק דין מעלה כי עו"ד בסידן או מי ממשרדו מאשר קבלת המסמך. עיון בנספח 4 מעלה כי מספר ההליך נשלח לעו"ד בסידן.

באשר להמצאת כתב התביעה לעו"ד בסידן, גם אם לא ייצג את הנתבעות בהליך דנן בעת המצאת כתב התביעה, הרי שתקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת המצאה לידי עורך דין, והפסיקה קובעת שאין צורך שבעל הדין יסמיך אותו במפורש לצורך קבלת כתבי בי-דין בשמו, כשדי בכך שבאותה תקופה הוא פועל כעורך דינו (משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט אזרחי (כרך א') 420 (מהדורה 15, 2007); ע"א 23/83 יוחימק נ' קדם, פ"ד לח(4) 309). מטרת דיני ההמצאה הם להביא לידיעת בעל הדין כי מתנהלים הליכים משפטיים נגדו, כשלא יכולה להיות מחלוקת שעו"ד בסידן ייצג את הנתבעות בהליך אחר שבין הצדדים –שיקים שהוגשו לביצוע, הליך אותו הוא מציין בעצמו בפנייה לב"כ התובע. בתשובה לבקשה לביטול פסק דין אף מוזכר הליך נוסף בין הצדדים.

בנסיבות אלה אין מקום להורות על ביטול פסק הדין מחמת הצדק.

בצד האמור, רשאי בית המשפט לשקול לבטל את פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך איזון בין סיבת המחדל וסיכויי ההגנה (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395).

כאמור בהחלטה מיום 24/4/17 שבוטלה סברתי שאין טעם לדון בתיק זה כלל קודם שידונו טענות הצדדים ממילא במסגרת התיק האחר ולפיכך סברתי שיש להעמיד את ההליך כבר בשלב זה, תוך הותרת עיכוב הביצוע על כנו. ואולם, מאחר שממילא קיימים בין הצדדים 2 הליכים נוספים, אדון בבקשה כבר בשלב זה.

לעניין המשקל היחסי של שני השיקולים, מאחר שביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה כרוך בזכות החוקתית לגישה לערכאות (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינזון, ניתן ביום 27/02/01), הרי משלא מדובר בזלזול בוטה של המבקש כלפי בית המשפט מכוח חובתו כבעל דין, לא יכולה להיות מחלוקת בדבר משקלו היחסי העדיף של השיקול השני (פס"ד כהן לעיל, ע"א 5000/92 בן ציון נ' הנאמן על נכסי י. בן ציון, פ"ד מח (1) 830).

גם אם מדובר באיחור בהגשת הבקשה לביטול כטענת התובע, ניתן להבחין בפסיקה בהגמשה מסויימת ומתן משקל שונה ל"טעם המיוחד" הנדרש בהתאם לטיב ההליך (ע"א 6842 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904), באופן שבתי המשפט לוקחים בחשבון את סיבת הטעות, מידת הזלזול בבית המשפט או בחובה כבעל דין (ע"א 8547/96 אלימלך נ' מנהל מס שבח מקרקעין, ניתן ביום 10/3/99; בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702) ואף מתן משקל לסיכויי ההליך העיקרי (רע"א 4538/11 צמח נ' גבאי. ניתן ביום 3/1/13). הכל תוך התחשבות במידת האיחור ומידת הפגיעה בהסתמכות של הצד שכנגד. הגמשה זו מקורה בתפיסה משתרשת לפיה לא ראוי שיינתנו פסק דין על יסוד נימוקים טכניים או מחדלים של בעלי הדין, שניתן היה לרפאם, ככל שנדרש, בפסיקת הוצאות מתאימות לטובת בעל הדין שכנגד, הכל כדי להגשים את התכלית של הזכות החוקתית של גישה לערכאות. בית המשפט העליון חיזק המגמה האמורה תוך שקבע כי יש לאזן בין שיקולי סופיות הדיון, יעילותו, התנהגות הצדדים ותום ליבם, נסיבות האיחור, ההשלכות על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וסיכויי ההליך (רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטארפלסט תעשיות 1967 בע"מ. ניתן ביום 21/4/15; רע"א 3776/16 גנים נ' רחל. ניתן ביום 15/8/16).