רוט נ' גזיאל

שיק על סך 40,200 ₪ שהוגש ללשכת ההוצאה לפועל ע"י מחזיק השיק, אברהם רוט כנגד עורכת השיק שושנה גזיאל. הנתבעת הגישה התנגדותה וטענה שלא חתמה על השיק וכי השיק נגנב ככל הנראה על ידי בנה יניב, שהסתבך כלכלית. ניתנה לנתבעת רשות להגן.

התיק עבר להליך של סדר דין מהיר לאור סכומו.

התובע טען בתצהירו שהשיק התקבל מבעלה של הנתבעת רוברט גזיאל וכי הוא מסר לו בתמורה 10,000 דולר.

ביום 5.2.18 התקיים הליך הוכחות במסגרתו נחקרו התובע והנתבעת.

טענת הנתבעת שהשיק נגנב ממנה ע"י בנה וכי היא לא חתמה על השיק לא נסתרה כלל ועיקר. התובע לא ראה את הנתבעת חותמת על השיק, ולא הביא כל ראיה שאכן החתימה על גבי השיק הינה חתימתה.

מנגד הנתבעת הציגה אישור תלונה שהגישה במשטרה בענין זה.

כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה טוען שהיא זויפה וזה טוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמיתותה שכן על יסוד חתימה אמיתית בלבד יכול להוציא מחברו – ראה זוסמן "דיני שטרות" מהדורה שישית עמ' 50. כן ראה ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים ואח' מז (3) 240 .

לאור האמור לעיל לא עמד התובע בנטל ההוכחה להוכחת תביעתו.

יתרה מכך, התובע העיד שהעיסקה בינו לבין בעלה של הנתבעת היתה עסקת המרת כספים במסגרתה קיבל בעלה של הנתבעת סך של 10,000 דולר ומסר בתמורה את השיק.

ת'1 הינו שוברי התשלום בגין עיסקה זו. עיון בהם מעלה שבאותו היום 4.2.18 ניתן סך של 6200 דולר שערכו בשקלים 24,242 ₪ וכן סך נוסף של 5800 דולר שערכו 22,678 ₪.

חישוב שני סכומים אלה מגיע לסך של 46,920 ₪. מדוע אם כן יסכים התובע, שזהו עיסוקו לקבל סכום שיק בערך שיקלי נמוך יותר? לא קיבלתי ממנו כל הסבר מספק לכך.

מדוע יש צורך בשני שוברים כאשר העיסקה הינה אחת?

יתרה מכך, התובע בבית המשפט העיד שנתן את סכום הכסף בדולרים לבעלה של הנתבעת ולא קיבל שיק בתמורה ולמרות זאת הוציא קבלה: