תא"מ 32116-06-15 טואיטו נ' ליאון

רקע

1.ביום 9.7.14 נחתם חוזה שכירות בין התובע מצד אחד, לבין הנתבעת ושני שותפיה לדירה , מר דניאל רום וגב' ליאת ברקוביץ, מצד שני . דמי השכירות החודשיים עמדו על פי ההסכם על סך של 3,000 ₪. תשלומי חשמל, מים וגז חלו על השוכרים - הנתבעת ושותפיה. תקופת השכירות נקבעה ל 11 חודשים ו-10 ימים. החל מיום 10.7.14 עד ליום 1.7.15. כבטוחה לקיום חיובי השוכרים על פי החוזה נמסר לתובע שטר חוב בחתימתם.

טענות התובע

2.השוכרים נכנסו לגור בדירת התובע. לאחר מספר חודשים, פנו השוכרים אל התובע (לטענתו ביום 16.10.14) והודיעו לו שהם מעוניינים לעזוב את הדירה, בטרם הסתיימה תקופת השכירות. השוכרים נימקו את בקשתם להקדמת סיום תקופת השכירות בכך שאחת משלושת השותפים חלתה, בקושי עבדה, ובמרבית הזמן הייתה בבדיקות ובטיפולים בבית חולים סורוקה בבאר שבע. בנוסף נוצר סכסוך ממושך בין השותפים.

3. הנתבעת הודיעה לתובע כי תנסה למצוא דיירים חלופיים שיגורו בדירה במקומם. הנתבעת ושותפיה עזבו את הדירה בפועל ב- 15.11.14. התובע ביקש מהנתבעת כי השוכרים ימצאו לו דיירים חלופיים שישכרו את הדירה ממנו במקומם, באותם תנאים של ההסכם הקיים או אם הם רוצים ששותפה אחת תעזוב, שיביאו שותף אחר במקומה. לטענת התובע הוא גילה גמישות כדי לסייע בידי השוכרים במטרה שהחוזה לא יופר.

4.הנתבעת פרסמה באתר האינטרנט יד 2 את הדירה להשכרה, בהסכמת התובע, אך משום מה הדבר לא צלח והנתבעת מסרה לתובע שלא מצאה שוכר/ים חלופיים.

5.ביום עזיבתם את הדירה ב- 15.11.14,הציעה הנתבעת לתובע פיצוי בסך של 4,500 ₪ שווה ערך לחודש וחצי של שכירות, שיועבר אל חשבון הבנק של התובע. התובע הבהיר לנתבעת בשיחה טלפונית, שהסכום הנ"ל מקובל עליו, בתנאי שהעניין יסתיים מחוץ לכותלי בית משפט.

6.הנתבעת ביקשה ארכה של חודש כדי לקבל משכורת ולשלם לו, אולם בחודש הזה, אביה של הנתבעת נכנס לתמונה, והחליט שהוא מוכן להעביר לחשבון התובע רק 3,300 ₪ כפיצוי מטעם שלושת השוכרים יחדיו. התובע הסביר לנתבעת ולאביה, שגם הפיצוי המוסכם בסך של 4,500 ₪ גורם לו להפסד כספי והסכום של 3,300 ₪ לא בא בחשבון.

7.מאחר והתובע עובד במספר מקומות באזור המרכז, נבצר ממנו לנסוע לאילת כדי לטפל בהשכרת הדירה. לכן, התובע שלח את אביו מר יוסף טואיטו, במקומו לאילת. התובע פרסם מודעה בעיתון מקומי שנקרא "ערב ערב" וכן באתר יד 2, ואביו ניהל מו"מ להשכרת הדירה. מאחר ופינוי הדירה נעשה בחודש נובמבר, ובעיר אילת יש משמעות עצומה לתקופת חודשי ההשכרה, קיץ חורף וכו'.

לאחר 10 ימים בהם הדירה הייתה ריקה, נאלץ התובע להתפשר על גובה דמי השכירות והשכיר את הדירה לשוכרים חדשים, בשכר דירה חודשי נמוך יותר מהסך של 3,000 ₪, שנקבע בחוזה השכירות עם הנתבעת ושותפיה סך של 2,500 ₪ נטו, כולל ארנונה, סך של 2,680 ₪.