שלומוביץ נ' עבדיאן ואח'

1.בפניי תביעת התובע לפיצוי בגין נזקי ריכבו שאירעו כנטען על ידו, ע"י הנתבע 1 (להלן- הנתבע).

עדות התובע

2.לטענת התובע, הוא והנתבע הגיעו לרחוב "לא גדול מידי ולא קטן מידי" כדברי התובע, האחד מול השני. בשני צידי הרחוב חנו רכבים. לטענת התובע, האדם שישב ליד הנתבע- הנהג, סימן לו שהוא יכול לעבור. התובע החל בנסיעה איטית, וכאשר הנהגים היו מקבילים, לפתע החל הנתבע לנסוע. התובע עצר וצפר לנתבע, אך זה היה מאוחר, ריכבו נפגע בחלק השמאלי אחורי שלו.

3.התובע טען כי "אם היינו ממשיכים הלאה היינו נכנסים אחד בשני" ולכן הוא היה צריך להיצמד לרכבים שחנו מימין.

4.התובע לא זכר האם אחד הרכבים שחנה מצד ימין בלט קצת יותר, ובכך הוא הפריע לו לעבור (עמוד 1 ש' 26-27 ).

5.בהודעה שמסר התובע למבטחתו, הוא טען כי הנתבע הוא זה סימן לי לעבור ולא האדם שהיה לידו, כפי שטען בפניי.

6.אשתו של התובע הייתה איתו באירוע אך היא לא הגיעה להעיד.

7.לעניין הנזק לפנס אחורי שמאלי, טען התובע כי "אני לא יכול לומר שבגלל התאונה נגרם נזק בפנס. אם השמאי אומר אני לא יודע" (עמוד 2 ש' 20 ).

עדות הנתבע

8.הנתבע העיד כי התאונה אירעה באלעד. הוא נסע עם משאיתו בעליה ובסוף העליה הוא ראה רכב שחונה באלכסון בנתיב השני. לפתע בא מולו התובע וניסה לעבור מהר "הוא נכנס ונדחף למשאית שחצי מהמכונית שלו הייתה בנתיב שלי. אני ניסיתי כמה שיותר להיצמד, עצרתי אחר כך, ירדתי אליו ואמרתי לו שהוא לא יוכל לעבור שייתן לי לעבור" (שם, ש' 31-33 ).

9.הנתבע טען כי אמר כמה פעמים לתובע שייסע לאחור, כי הוא לא יצליח לעבור "אמרתי לו שיעצור שלא יעשה כלום שאני אנסה לעבור, איך שאני בא לנסוע בהילוך נמוך, הוא שבר את ההגה והמשיך לנסוע...התחלתי לנסוע וראיתי שגם הוא נוסע ושפשף את כל הכנף שלו, כי הוא היה בנתיב שלי. כל האוטו שלו היה בצד שלי" (עמוד 3 ש' 1-4 ).