תא"מ 32059-07-15

בפני בקשה לעיקול זמני במעמד צד אחד.

כפי שפורט בבקשה ובתצהיר המבקש שצורף לבקשה, בתיק זה הוגשה תביעה כספית כנגד המשיבה, וזאת בגין טענות בדבר קיומו של חוב הנובע מאי תשלום שכר טרחת עו"ד - כאשר נטען שהמשיבה מסרבת לשלם את החוב. סכום התביעה הינו כמעט 24 אלף ש"ח.

המבקש טוען כי בהתאם להסכם שכ"ט שנחתם בין הצדדים פעל לייצוגה של המשיבה בהליכים משפטיים וכתוצאה מכך התגבשה זכאותו לשכ"ט בסכום התביעה (הכולל גם רכיב של פיצוי בגין עגמת נפש, טרחה וטרדה).

עוד עולה מן הבקשה כי המבקשת עומדת בתשלומים שסוכמו במסגרת הסדר הפשרה בתיק בו ייצג את המבקשת, ואף הביעה כוונה ליטול הלוואה בת 21,000 ₪ לשם פרעון מלוא סכום הפשרה שנותר לתשלום.

אף על פי כן, טוען המבקש כי "ידוע לו" שהמבקשת מצויה בקשיים כלכליים (ומשום כך הוסכם מלכתחילה כי סכום הפשרה ישולם בתשלומים), והוא אף מציין כי הודיעה לו במסרון כי אינה מתחמקת מתשלום שכרו אלא שאת "הסכום ההזוי ש[הוא] דורש לא יתאפשר [לה] לשלם בטח לא עד מחר" (ס' 10 לבקשה).

לבד מאמירות כלליות ומעורפלות אלו, על "ידיעה" של המבקש,– לא מצאתי כל אסמכתא או מסמכים התומכים בטענות. אמנם, מחד ניתן לטעון – כפי שטען המבקש – כי המבקשת נדרשה לפרוס את סכום הפשרה שגובש לתשלומים, אולם מאידך, לכאורה יש באפשרותה ובכוונתה לקבל הלוואה של סכום הדומה לסכום התביעה שלפני על מנת לפרוע את יתרת חובה בתיק בו גובשה הפשרה, והמבקשת אף מצהירה על כוונתה לשלם את שכר טרחתו של המבקש – אך מביעה הסתייגות מגובהו של שכר הטרחה.

בבוא בית המשפט לבחון קיומם של תנאים המצדיקים הטלת צו עיקול, עליו לבחון התנאים הבאים:

1.קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (תקנה 362 (א) לתקסד"א).

2.קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר, שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374 (ב) לתקסד"א).