תא"מ 32011-08-14

לפניי בקשה להארכת מועד (מטעמי זהירות) להגשת בקשה לביטול של פסק דין שניתן ביום 22.3.15 כנגד המבקשת בהעדר הגנה, לפיו התקבלה התביעה במלואה והמבקשת חויבה לשלם למשיבה סך של 11,685 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין").

ענייננו בתביעת שיבוב שהגישה המשיבה כנגד המבקשת לתשלום בגין הנזקים, לכאורה, שנגרמו לרכב המבוטח על ידה בעטיו של אירוע מיום 6.9.12 (להלן: "התאונה"). לאחר הגשת התביעה ובהעדר הגשת כתב הגנה מטעם המבקשת, ולבקשת המשיבה, ניתן פסק הדין, כאמור.

בבקשה זו עותרת המבקשת, אם כן, תחילה להארכת מועד ולאחר מכן לביטול פסק הדין. המבקשת טוענת בתחילה כי פסק הדין לא הומצא לה ועל כן היא מגישה הבקשה להארכת מועד מטעמי זהירות. לעניין הבקשה לגופה טוענת המבקשת כי כלל לא ידעה על הגשת התביעה כנגדה וכי כתב התביעה לא הומצא לה כדין. לטענתה, אין לקבל את אישור המסירה של המוסר מטעם המשיבה על בסיסו ניתן פסק הדין, והיא אף מזמינה אותו להיחקר על תצהירו שכן החתימה ע"ג אישור המסירה אינה חתימתה ואישור המסירה לא בוצע כדין. לפיכך, לשיטתה של המבקשת קיימת לה עילה לביטול פסק הדין מטעמי הצדק. לעניין סיכויי ההגנה טוענת המבקשת כי מעולם לא הוציאה רישיון נהיגה וממילא לא הגיוני כי נהגה ברכב המעורב לכאורה בתאונה; וכי הרכב הנ"ל נמכר על ידה כשנה עובר לתאונה לאדם אחר והעובדה שהרכב רשום על שמה במשרד הרישוי אינה מעידה על בעלותה ברכב בהיותו של הרישום אקט דקלרטיבי בלבד. לכן, הנטען בכתב התביעה בדבר בעלותה ברכב ונהיגתה בו אינו נכון והיא עמדה לטענתה אף בתנאי הנוסף הנדרש ממבקש ביטול פסק דין – סיכויי ההגנה.

המשיבה מתנגדת לבקשה לביטול פסק הדין. לטענתה, המבקשת לא ציינה מתי למעשה נודע לה על פסק הדין ומדוע התעכבה כארבעה חודשים עד להגשת הבקשה. על כן יש, לטענת המשיבה לדחות את הבקשה להארכת מועד וממילא את הבקשה לביטול פסק הדין. לעניין הבקשה לגופה טוענת המשיבה כי חרף טענתה כי אישור המסירה הינו מזוייף לא הגישה המבקשת תלונה במשטרה כנגד המוסר, דבר שהיה מתבקש לו אכן הטענה היתה נכונה; וכי לא צירפה דוגמאות חתימה מכמה מקורות על מנת להוכיח טענתה כי אין המדובר בחתימתה. לטענתה, כאשר כתב התביעה הומצא בתחילה באמצעות הדואר אולם חזר ללא חתימה הפעילה שירותי משלוח מקצועיים שזו התמחותם כאשר המוסר אף חתם על תצהיר אימות מאושר על ידי עו"ד לוידוא המסירה. משמסמכים אלו הוצגו ברור כי אין לקבל את הטענה לאי ביצוע ההמצאה של כתב התביעה. לעניין סיכויי ההגנה טוענת המשיבה כי המבקשת נתבעה הן בגין אחריותה השילוחית והן בגין אחריותה הישירה בהיותה הנוהגת ברבב המעורב בתאונה. לעניין הטענה כי הרכב המעורב בתאונה נמכר לאדם אחר עובר לתאונה טוענת המשיבה כי המבקשת לא צירפה אפילו בדל ראיה להוכחת הטענה; ולעניין הטענה כי המבקשת לא נהגה ברכב טוענת המשיבה כי בטופס ההודעה על התאונה שהועבר אליה צויין במפורש כי המבקשת היא הנהגת ברכב, כאשר הטענה כי לא הוציאה רישיון נהיגה אין בה כדי לסתור עובדה זו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

באשר לסוגיית הארכת המועד, בהיעדר ראיה מתי הומצא פסק הדין, איני עומד לעסוק בסוגיית איחור המועד. למעלה מן הנדרש אציין כי נדרש טעם מיוחד לשם הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין אולם בית המשפט העליון קבע מפי כב' השופטת נאור ברע"א 7092/11 איוב מטח נ. קרן הסיטי מיום 16.08.2012 (פורסם בנבו), כי: